נזקי עצבי לחרקים, אך גם לאנשים
פרופסור אינזלברג
מתוך עלון הקרן לבריאות והסביבה
גילוי הקשר בין חומרי הדברה ובין מחלת הפרקינסון
מחלת הפרקינסון היא מחלה ניוונית הגורמת לאובדן תאים המייצרים דופאמין ב"חומר השחור" במוח. המחלה מתבטאת באיטיות בתנועות, ברעד בגפיים, בנוקשות שרירים ובאי יציבות, מחלת פרקינסון מופיעה בעשור השישי לחיים, השכיחות של 1% באוכלוסייה שגילה מעל 65 בעולם, וכנראה גם בארץ (שכיחות המחלה בארץ טרם נבדקה בדיקה שיטתית) הגורם למחלה אינו ידוע, ומחקרים רבים עוסקים בגורמי סיכון הסביבתיים למחלה זו.
בשנות השמונים התגלה חומר בשם MPTP אשר גרם להתפתחות תסמיני פרקינסון בקרב הצעירים שהשתתפו בנגזרות של הרואין שהכיל את החומר. MPTP אמנם אינו מצוי בטבע, אך קוטל החרקים פאראקואט (paraquat) המשמש בחקלאות הוא חומר הומולוגי ל- MPP נגזרת של MPTP. היום ידוע שפאראקואט הוא רעלן הגורם להרס תאי הדופאמין. עובדה זו מבוססת בספרות המדעית.
ויש גם מודל חיה שמתן פאראקואט קוטל המזיקים (rotenone) או קוטל הפטריות מאנב (maneb) לחיות מעבדה גורם להן לפתח תסמינים פרקינסונים. חשיפה של חיות מעבדה לחומרי הדברה מסוג רוטנין גורמת לשקיעה של חלבון אלפא סינוקלאין ולהרס תאי דופאמין באופן דומה לתהליך שמתרחש במחלת פרקינסון.
שילוב מסוכן
הקשר בין חשיפה לחומרי הדברה ובין הופעה מאוחרת של מחלת פרקינסון נחקר כבר עשרות שנים, מאמר מערכת שפורסם בשנת 2009 דן בהרחבה בקשר הסיבתי בין חומרי הדברה ובין התפתחות מחלת פרקינסון, מטא אנליזה של תוצאות המחקרים בנושא זה חיברה נתונים מ 19 מחקרים שנערכו 1989 -1999, המאמר דיווח כי הסיכון ללקות בפרקינסון בקרב הנחשפים לחומרי הדברה גדול פי שניים מקרב אלו שאינם חשופים להם.
בחינת המסקנות של המאמרים האפידמיולוגים המבוקרים בעשור האחרון-- שכל אחד מהם כלל אוכלוסיית מחקר של יותר מ- 100 חולים ו--100 בריאים - מלמדת שהממצאים מובילים לתמימות דעים בנוגע לעלייה בסיכון לחלות במחלת פרקינסון בעקבות חשיפה לחומרי הדברה, מקצת המחקרים מצא קשר מובהק למספר שנות החשיפה במהלך החיים. ואחרים- לדרך החשיפה, חשיפה עורית או חשיפה נשימתית. עוד גורם שהעלה את הסיכון עד פי ארבעה. היה שימוש בשני סוגים של חומרי הדברה, גם אם מדובר בחשיפה באזור המגורים של הנחשף ולא בהכרח בחשיפה תעסוקתית. לרוב נעשה שימוש ביותר מחומר הדברה אחד, אך המחקרים בנושא מתמקדים רובם בחומר הדברה אחד ובהשפעתו. מחקר שבדק את החשיפה המשולבת לחומרי הדברה מאנב, ופאראפקואט מצא שההשפעה הנוירוטוקסית של שילובם חזקה מהשפעת כל אחד מהם בנפרד.
בשנת 2009 פורסם מאמר המדווח על קונצנזוס עולמי המאשר את הקשר בין עבודה בחקלאות וחשיפה לחומרי הדברה לבין סיכון מוגבר למחלת פרקינסון, ואולם החוקרים ציינו שאין ביכולתם לפרט את חומרי הדברה הספציפיים שאחראים על המחלה.
פרקינסון בישראל
כאן בארץ יש חולי פרקינסון רבים שידוע על הקשר סיבתי בין הופעת מחלתם ובין חשיפה תעסוקתית לחומר הדברה מסוג קוטלי חרקים וקוטלי עשבים. הביטוח הלאומי הכיר בקשר זה וקבע כי מחלתם היא מחלת מקצוע.
מחקר אפידמיולגי שנערך בארץ הראה קשר בין חשיפה לחומרי הדברה ובין פרקינסון, לנוכח השכיחות הגבוהה של המחלה בישובים חקלאיים בדרום הארץ. למרבה הצער בכל הנוגע לחשיפה תעסוקתית, אין בישראל חוקים הדרושים בדיקה של תנאי חשיפה, אין יישום ואכיפה של אמצעי מנע ומיגון, אין הדרכה מסודרת בנוגע להתנהגות נאותה בכל הקשור למיגון לכן ראוי להסדיר את ההכרח בזכויות המטופלים שיש להם זיקה סיבתית למחלה זו. זאת ועוד בישראל כבשאר העולם, דרוש מחקר נוסף שיבדוק את שכיחות מחלת פרקינסון הקשורה לחשיפה תעסוקתית ואת הקשר של המחלה לתעסוקה ולגנטיקה גם יחד.
פרופסור אינזלברג
מתוך עלון הקרן לבריאות והסביבה
גילוי הקשר בין חומרי הדברה ובין מחלת הפרקינסון
מחלת הפרקינסון היא מחלה ניוונית הגורמת לאובדן תאים המייצרים דופאמין ב"חומר השחור" במוח. המחלה מתבטאת באיטיות בתנועות, ברעד בגפיים, בנוקשות שרירים ובאי יציבות, מחלת פרקינסון מופיעה בעשור השישי לחיים, השכיחות של 1% באוכלוסייה שגילה מעל 65 בעולם, וכנראה גם בארץ (שכיחות המחלה בארץ טרם נבדקה בדיקה שיטתית) הגורם למחלה אינו ידוע, ומחקרים רבים עוסקים בגורמי סיכון הסביבתיים למחלה זו.
בשנות השמונים התגלה חומר בשם MPTP אשר גרם להתפתחות תסמיני פרקינסון בקרב הצעירים שהשתתפו בנגזרות של הרואין שהכיל את החומר. MPTP אמנם אינו מצוי בטבע, אך קוטל החרקים פאראקואט (paraquat) המשמש בחקלאות הוא חומר הומולוגי ל- MPP נגזרת של MPTP. היום ידוע שפאראקואט הוא רעלן הגורם להרס תאי הדופאמין. עובדה זו מבוססת בספרות המדעית.
ויש גם מודל חיה שמתן פאראקואט קוטל המזיקים (rotenone) או קוטל הפטריות מאנב (maneb) לחיות מעבדה גורם להן לפתח תסמינים פרקינסונים. חשיפה של חיות מעבדה לחומרי הדברה מסוג רוטנין גורמת לשקיעה של חלבון אלפא סינוקלאין ולהרס תאי דופאמין באופן דומה לתהליך שמתרחש במחלת פרקינסון.
שילוב מסוכן
הקשר בין חשיפה לחומרי הדברה ובין הופעה מאוחרת של מחלת פרקינסון נחקר כבר עשרות שנים, מאמר מערכת שפורסם בשנת 2009 דן בהרחבה בקשר הסיבתי בין חומרי הדברה ובין התפתחות מחלת פרקינסון, מטא אנליזה של תוצאות המחקרים בנושא זה חיברה נתונים מ 19 מחקרים שנערכו 1989 -1999, המאמר דיווח כי הסיכון ללקות בפרקינסון בקרב הנחשפים לחומרי הדברה גדול פי שניים מקרב אלו שאינם חשופים להם.
בחינת המסקנות של המאמרים האפידמיולוגים המבוקרים בעשור האחרון-- שכל אחד מהם כלל אוכלוסיית מחקר של יותר מ- 100 חולים ו--100 בריאים - מלמדת שהממצאים מובילים לתמימות דעים בנוגע לעלייה בסיכון לחלות במחלת פרקינסון בעקבות חשיפה לחומרי הדברה, מקצת המחקרים מצא קשר מובהק למספר שנות החשיפה במהלך החיים. ואחרים- לדרך החשיפה, חשיפה עורית או חשיפה נשימתית. עוד גורם שהעלה את הסיכון עד פי ארבעה. היה שימוש בשני סוגים של חומרי הדברה, גם אם מדובר בחשיפה באזור המגורים של הנחשף ולא בהכרח בחשיפה תעסוקתית. לרוב נעשה שימוש ביותר מחומר הדברה אחד, אך המחקרים בנושא מתמקדים רובם בחומר הדברה אחד ובהשפעתו. מחקר שבדק את החשיפה המשולבת לחומרי הדברה מאנב, ופאראפקואט מצא שההשפעה הנוירוטוקסית של שילובם חזקה מהשפעת כל אחד מהם בנפרד.
בשנת 2009 פורסם מאמר המדווח על קונצנזוס עולמי המאשר את הקשר בין עבודה בחקלאות וחשיפה לחומרי הדברה לבין סיכון מוגבר למחלת פרקינסון, ואולם החוקרים ציינו שאין ביכולתם לפרט את חומרי הדברה הספציפיים שאחראים על המחלה.
פרקינסון בישראל
כאן בארץ יש חולי פרקינסון רבים שידוע על הקשר סיבתי בין הופעת מחלתם ובין חשיפה תעסוקתית לחומר הדברה מסוג קוטלי חרקים וקוטלי עשבים. הביטוח הלאומי הכיר בקשר זה וקבע כי מחלתם היא מחלת מקצוע.
מחקר אפידמיולגי שנערך בארץ הראה קשר בין חשיפה לחומרי הדברה ובין פרקינסון, לנוכח השכיחות הגבוהה של המחלה בישובים חקלאיים בדרום הארץ. למרבה הצער בכל הנוגע לחשיפה תעסוקתית, אין בישראל חוקים הדרושים בדיקה של תנאי חשיפה, אין יישום ואכיפה של אמצעי מנע ומיגון, אין הדרכה מסודרת בנוגע להתנהגות נאותה בכל הקשור למיגון לכן ראוי להסדיר את ההכרח בזכויות המטופלים שיש להם זיקה סיבתית למחלה זו. זאת ועוד בישראל כבשאר העולם, דרוש מחקר נוסף שיבדוק את שכיחות מחלת פרקינסון הקשורה לחשיפה תעסוקתית ואת הקשר של המחלה לתעסוקה ולגנטיקה גם יחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה