סיפור

מאת עמליה סייג


                          מקפצה ל......מיטה

אחד היתרונות הבולטים של פרקי המגעילה הוא שהיא מדרבנת אותי ליצור רעיונות מהפכניים, כאלו שאף אחד עדיין לא חשב עליהם ולכן גם אף אחד עוד לא המציא אותם.

אבל אני יודעת לטפל רק ברעיונות ולא בקשר שלהם למציאות, בקיצור, אין לי שמץ של מושג איך מממשים אותם.

אז גם עכשיו אני הולכת 'למכור' לכם רעיון יוצא דופן וחדשני ומקווה שמישהו ירים את הכפפה ויעשה יזמות עסקית נחמדה, כזו שתהפוך את הרעיון שבראשי למכשיר שנמכר בחנויות.

עכשיו, אחרי הפתיחה, אתחיל מהתחלה על מנת שתבינו למה הכוונה

ומה גורם לי להגיע לכך.

אז זה הולך ככה, כשאני יודעת שמתקרבת שעת חצות, השעה בה אמור לפוג הכוח הפלאי של תרופת הסינדרלה שלי ואני עומדת להיהפך ללכלוכית, אני יודעת שעלי להתכונן לשינה, (כי כשאני ישנה, זה לא משנה אם אני זומבי גמורה או פנתרה מדומה).

אני עושה את מה שרובכם עושים לפני השינה, אין טעם לפרט.

ואז אני אומרת לעצמי, 'עמי את עדיין נסיכה מהאגדה, למה שלא תלכי למחשב ותמשיכי להקליד עליו את המעשייה התורנית החדשה?'.

וכמובן שאני מאד משכנעת את עצמי, ולא זוכרת שיש לכל נסיכה גם עדשה קטנה.

הולכת למחשב שמשתעמם בלעדי בחדר העבודה ומתחילה להעמיס עליו את המילים והמשפטים שהמחשבות החרוצות שלי רוצות שאכתוב.

ומכיוון שהן מאד חרוצות ואפשר לומר בוודאות שהן היפראקטיביות, , הן גורמות לי לשפוך הרבה מילים שיוצרות משפטים שנאספים לסיפורים,

ובלי שהתכוונתי לכך, אני מוצאת את עצמי אחרי שעת 'האל חזור', הרבה אחרי, תקועה ליד המחשב שבילה בינתיים בנעימים ולא טרח להזכיר לי שכבר כלו כול הקיצים.

ואני מבינה ששוב אכלתי אותה בגדול, אפשר לומר אפילו בגדול מאד, 

או נכון יותר בענק!. ועכשיו מתחילה העלילה של הסיפור האמיתי שלי, כלומר, איך אני מקימה את עצמי מהכיסא, שאליו אני דבוקה ואיך אני מתקדמת לעבר חדר השינה ומגיעה ליעד הנכסף, המיטה הטובה.

ובכן כול הסיפור הזה נמשך לפעמים, לא תאמינו, שעה! ובזמן הזה אני כמובן נוזפת ברגליים העקשניות שלי ואומרת להן, 'מה הבעיה ללכת?,

אתן לא זוכרות? רגל אחת מתרוממת ויורדת ואחריה הרגל השניה, שכחתן כבר את כל התורה? כמעט כל 'העולם' הולך אז למה אתן צריכות להיות יוצאות דופן? קדימה תלכו כבר, שמאל ימין, שמאל ימין, שמאל, ימין, שמאל,' אני האומרת להן בקצב שאני זוכרת משרותי הצבאי.

אבל קשה לומר שהן משתכנעות ממני, לפעמים נדמה לי אפילו שזה רק מקשיח את עמדתן העקרונית שהיא, 'ואף על פי כן, לא נוע ננוע!.

הן לא כל כך תומכות בגלילאו גלילאי אבל מעריצות 'שרופות' של ניוטון, והחוק של כוח המשיכה הוא החוק היחידי שהן מקבלות בהסכמה גורפת!

אבל בסופו של דבר, למרות המתכחשות לגלילאו, אחרי כל מני פטנטים ומהלכים אסטרטגים ומניפולציות אני מצליחה להגיע למיטה הנחמדה שלי. וכאן כמו בכל סיפור טוב, העלילה מסתבכת. איך עולים למיטה שנראית לי כעת כמו אחת הפסגות של הרי ההימלאיה!.

ושלא תבינו אותי לא נכון אני 'מתה' על הרי הימלאיה, אבל לא אצלי בחדר שינה!

ניסיתי כבר את כל במהלכים האפשריים על מנת ליעל ולקצר את המהלך המורכב הזה של הטיפוס לאוורסט הפרטי שלי, ולא אלאה אתכם בפרטיהם, אך המהלך המוצלח ביותר הוא זה שבו אני עומדת כשפני מול המיטה, מרימה עליה רגל אחת כפופה ואז מנסה להרים את המתמרדת השניה.

הסיפור הזה נמשך דקות ארוכות וגם אחרי שהמאובנת הגיעה ליעד עדיין לא נגמר המסע, אני צריכה להתקדם ולהגיע לקצה השני של המיטה.

וכך, באחד הלילות הארוכים כשאני תקועה עם רגל פה ורגל שם צץ לו הרעיון, למה שלא תהיה לי מקפצה נחמדה, כזו שתקפיץ אותי בזהירות למקום המתאים במיטה?

זכרו זו מקפצה שאמורה להתאים ל'צילייגרים' שרוצים בסך הכול לישון על מיטה, כזו שלא גבוהה מדי ולא נמוכה מדי ולא מקפיצה מדי ושום דבר בה לא 'מדי'.

אז אני מחכה בסבלנות לא רבה, שמישהו אולי יתפוס יוזמה ותהיה לי (ולכל שותפי ל'פרקיה') מקפצה ידידותית ומקפיצה ואני כל לילה אהיה כמו צפרדע שקופצת לביצה...אופס, למיטה.

חדשות מהעולם

מאת פיני סוקר


                                  מאבקה של אליס בת ה-10

בעיתון פרקינסון לייף פורסם מאמר גלוי לב של אליסה רובלו בת 29 מכפר בצפון איטליה שבו היא מתארת את ההתמודדות האישית שלה עם מחלת הפרקינסון מאז גיל 10.

יום אחד בבית הספר החלה להרגיש חולשה ודי מהר איבוד שווי משקל, מספר שבועות לאחר מכן, החלה לצלוע ברגל שמאל.

אליסה נלקחה לבדיקות אצל נוירולוגיים ואורתופדיים, כאשר אף לא אחד מהם זיהה את מחלת הפרקינסון, סטטיסטית מחלה זו מתגלה בגיל 60.

עם הזמן, הופיעו הסימנים של חוסר יציבות בעמידה, אליס החלה להרגיש קשיים בהליכה מגיל 17.

כושר הדיבור נשמר ע"י תרגול יומי של המוח.

הוריה של אליסה לא הבינו מה קורה עם בתם, המשיכו לשלוח אותה לבית הספר כרגיל, האב לא היה בסביבה ולא ניתן להיעזר בו, מבחינה חברתית, אליסה ידעה לשמור על קשר עם חברותיה, שידעו להתעלם ממחלתה והעריצו את אישיותה החזקה ומלחמתה היומיומית.

יחסה של חבריה אל אליסה היה לעזר במאבקה.

חדשות

טיפול דאודופה (Dudopa) - שירות חדש בסורוקה המיועד לחולי פרקינסון שמספרם בנגב כ-3000.

מחלת הפרקינסון היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים המרכזית הפוגעת בעיקר בנוירונים המייצרים דופמין. המחלה באה לידי ביטוי בהפרעות בתנועה שמופיעות על רקע הפרעה מוחית ועשויה להתבטא ברעידות, בתנועה בלתי רצוניות או בנוקשות ואיטיות בתנועה.

בהעדר טיפול שמרפא את המחלה, מתרכז הטיפול בתסמיני המחלה ההולכים ומחמירים בהדרגה, עם התקדמותה.

בחולים הסובלים ממחלה מתקדמת, היעילות והבטיחות של הטיפול הפומי (הפה) הולכת ופוחתת ומחייבת התערבויות טיפולית מורכבת יותר, שאחת מהן היא הזלפה רציפה של תכשיר L-DOPA לבודופה - תרופה ותיקה אשר מכילה כימיקל שהופך במוח לדופמין.

בטיפול דאודופה, התרופה לבודופה מוזלפת ישירות לתריסריון באמצעות צנתר מקומי ומשאבה בקונספט טיפולי ייחודי הניתן בצורת Continuous dopaminergic stimulation - מתן מתמשך ורציף של לבדופה ישירות למעי במשך כל שעות הערות. באמצעות משאבה קלה הנוחה לנשיאה.

שיטת מתן זו מאפשרת למטופל להמשיך בשגרת יומו ובאורח חייו והיא הקרובה ביותר לגירוי הפיזיולוגי הדופמינרגי.

ד"ר זלוטניק, מומחה בנוירולוגיה ומנהל המרפאה לטיפול בהפרעות תנועה בסורוקה "אחד היתרונות בטיפול זה היא היכולת לבצע בדיקה מקדימה להערכת ההתאמה לטיפול. במסגרת בדיקת ההתאמה, מוזלפת התרופה דרך זונדה זמנית למעי, כך שרק חולים אשר מגיבים היטב לתרופה בבדיקת ההתאמה, מופנים בסופו של דבר לטיפול הכולל את החדרת הצנתר דרך דופן הבטן למעי.

ההתאמה לטיפול והחלטה הטיפולית נעשים במסגרת המרפאה להפרעות תנועה בבית החולים ובאשפוז קצר במשל כמה ימים במחלקה הנוירולוגית.

המרפאה לטיפול בהפרעות תנועה מהווה נדבך נוסף ממערך מרכז המוח המתהווה בבית חולים סורוקה, ראשון מסוגו בארץ, יפעל על פי חזון של יחידת -על כוללנית שמרכזת את פעילות האבחון. הטיפול והמחקר במקצועות השונים העוסקים בתחלואת המוח.

יעודה של של המרפאה הוא לרכז תחת קורת גג אחת את האבחנה והטיפול בחולים הסובלים מהפרעות תנועה שונות