חברים כותבים
סיפור אישי מאת רבקה נהרה
הנפילה
שוב ושוב חוזרת התמונה:
אני יושבת על הרצפה ומתבוננת בחור שבו אמורה להיות הברך ובת קול קטנה לוחשת לי שהחיים ברגע זה משתנים, לא ידעתי פשר השינוי הנחתי שזה מה שאני אמורה לחוות.
את כוחי השקעתי בשמירה על הרגל הנתונה בגבס.
באחת הפכתי לזקנה בת שביעים שיש לה פרקינסון מתקדם ועברה מספר ניתוחים שהוציאו מגופה גידולים ממאירים וממשיכה בטיפול מונע יודע תוקע בוקע --בחר את המתאים.
מרגע זה אני מקרה מורכב הדורש התאמות תיאומים התייעצויות ותכנונים
שלב ראשון יש פיקה מרוסקת שצריך לאחות לנקות לחבר.
צריך לנתח. אז מה? מי מתחייב לי שהיום זה יקרה. ישנם חדרי ניתוח עלומים שאליהם אני צריכה להגיע
הבוקר נפתח באופטימיות: היום צום. הכנה לניתוח
ומסתיים ב"עכשיו את יכולה לאכול לא תנותחי הלילה, עד שכלו הקיצים והובלתי אחר כבוד לחדר ניתוח הזוי עם הרדמה של אפידורל והכרה מלאה במתרחש: רגלי מנותחת
מהאירוע נותר לי זיכרון מצהלות שמחה שלווו בזינוקי הצהלות, קול הדורש שיקוף, והתייעצויות של העמלים על פיקתי אם זה בסדר
אחרי הניתוח משככי כאבים חולשה ותשישות
פרקינסון חגג בגדול
מעמד הדורש בדיקת: האומנם?
הנה את מאמינה באופטימיות תקווה ושמחה בבחירה במודע.
מה את עושה עם זה?
וידעתי הכל כאב ויאוש תסכול חרדה ועוגמה
ובצידם הכרה והודיה לחלקי ששפר וספירת כל התקדמות וחיוכים שירים וריקודים.
תארו לעצמכם אני שוכבת במיטה רגלי מקובעת כבדה כברזל לאוזני הנגן המיטיב לנגן וגופי הנפלא ירום הודו לא אבד מאומה מדבשו רוקד נע ומניע כל תא ותא ונפשי מתרוממת בתודה.
אני יודעת: זה ארוך זה רחוק.
אבל זה אפשרי
וכך אני סופרת ימי ולילותיי ומושכת הרצועות הלופתות את רגלי ומיטיבה אחיזתן בברכי ומודה על שיש לי את בן זוגי ילדיי נכדיי חבריי ידידיי מכריי ומוקירי
ונאחזת בכל מאודי בחיים
אירועים משמעותיי בחיים
חיים משמעותיים
אירועים בחיי
פכים קטנים
מעבר לים
גם
שוב ושוב עולה התמונה
של המפגש עם אין ברך
כאשר במקום ברך יש שקע גדול
וידיעה ששינוי צפוי בחיי
מבשריו:
תשישות כאב תסכול
העוצמה שבחולשה
ההכרה והעצב במה שמתחוור לי
הבכי המשחרר ומנקה
ומשאיר אחריו ניחוח מתוק של עוגמה
ההודיה לבורא עולם על הרגעים המאושרים
מצחיקים משעשעים
על המדרגות איני עולה\ יורדת
נושאים אותי על כפיים
וכך בשעת רצון מגיעים לשכונה שני אמבולנסים
המזעיקים את השכנים לראות
ואני נשאת כמלכת אנגלייה
על כסא מאולתר
ומנופפת בברכה מלכותית את ידיי
אתמול הגיע לביתי יובל הספר האחד והיחיד החביב עלי
עיצב מחלפותי וחידש את הג'ינג'י הלוהט בשערי
פכים קטנים צובעים מקשטים את חיי
סיפור אישי מאת רבקה נהרה
הנפילה
שוב ושוב חוזרת התמונה:
אני יושבת על הרצפה ומתבוננת בחור שבו אמורה להיות הברך ובת קול קטנה לוחשת לי שהחיים ברגע זה משתנים, לא ידעתי פשר השינוי הנחתי שזה מה שאני אמורה לחוות.
את כוחי השקעתי בשמירה על הרגל הנתונה בגבס.
באחת הפכתי לזקנה בת שביעים שיש לה פרקינסון מתקדם ועברה מספר ניתוחים שהוציאו מגופה גידולים ממאירים וממשיכה בטיפול מונע יודע תוקע בוקע --בחר את המתאים.
מרגע זה אני מקרה מורכב הדורש התאמות תיאומים התייעצויות ותכנונים
שלב ראשון יש פיקה מרוסקת שצריך לאחות לנקות לחבר.
צריך לנתח. אז מה? מי מתחייב לי שהיום זה יקרה. ישנם חדרי ניתוח עלומים שאליהם אני צריכה להגיע
הבוקר נפתח באופטימיות: היום צום. הכנה לניתוח
ומסתיים ב"עכשיו את יכולה לאכול לא תנותחי הלילה, עד שכלו הקיצים והובלתי אחר כבוד לחדר ניתוח הזוי עם הרדמה של אפידורל והכרה מלאה במתרחש: רגלי מנותחת
מהאירוע נותר לי זיכרון מצהלות שמחה שלווו בזינוקי הצהלות, קול הדורש שיקוף, והתייעצויות של העמלים על פיקתי אם זה בסדר
אחרי הניתוח משככי כאבים חולשה ותשישות
פרקינסון חגג בגדול
מעמד הדורש בדיקת: האומנם?
הנה את מאמינה באופטימיות תקווה ושמחה בבחירה במודע.
מה את עושה עם זה?
וידעתי הכל כאב ויאוש תסכול חרדה ועוגמה
ובצידם הכרה והודיה לחלקי ששפר וספירת כל התקדמות וחיוכים שירים וריקודים.
תארו לעצמכם אני שוכבת במיטה רגלי מקובעת כבדה כברזל לאוזני הנגן המיטיב לנגן וגופי הנפלא ירום הודו לא אבד מאומה מדבשו רוקד נע ומניע כל תא ותא ונפשי מתרוממת בתודה.
אני יודעת: זה ארוך זה רחוק.
אבל זה אפשרי
וכך אני סופרת ימי ולילותיי ומושכת הרצועות הלופתות את רגלי ומיטיבה אחיזתן בברכי ומודה על שיש לי את בן זוגי ילדיי נכדיי חבריי ידידיי מכריי ומוקירי
ונאחזת בכל מאודי בחיים
אירועים משמעותיי בחיים
חיים משמעותיים
אירועים בחיי
פכים קטנים
מעבר לים
גם
שוב ושוב עולה התמונה
של המפגש עם אין ברך
כאשר במקום ברך יש שקע גדול
וידיעה ששינוי צפוי בחיי
מבשריו:
תשישות כאב תסכול
העוצמה שבחולשה
ההכרה והעצב במה שמתחוור לי
הבכי המשחרר ומנקה
ומשאיר אחריו ניחוח מתוק של עוגמה
ההודיה לבורא עולם על הרגעים המאושרים
מצחיקים משעשעים
על המדרגות איני עולה\ יורדת
נושאים אותי על כפיים
וכך בשעת רצון מגיעים לשכונה שני אמבולנסים
המזעיקים את השכנים לראות
ואני נשאת כמלכת אנגלייה
על כסא מאולתר
ומנופפת בברכה מלכותית את ידיי
אתמול הגיע לביתי יובל הספר האחד והיחיד החביב עלי
עיצב מחלפותי וחידש את הג'ינג'י הלוהט בשערי
פכים קטנים צובעים מקשטים את חיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה