סיפור אישי

מאת יגאל אבן צור

לפני שאתחיל בסיפור שלי אציג את עצמי בקיצור.

אתייחס לכל מה שרלוונטי ולכן יהיה למסמך טעם של זבל אמיתי שחי עדיין וממשיך בקו שלו ללא סטייה קלה.

ובכן, אני בן 73 מוותיקי אנשי עיבוד הנתונים בארץ, למעשה התחלתי לעבוד במפעל ציוד י.ב.מ סמוך לשחרור. כל הנושא היה חדש בארץ ובעולם. לאחר שנתיים עברתי לבנק דיסקונט ולאחר שנתיים נוספות קבלתי הצעה מסולל בונה, שהייתה אז חברת ענק - והוצע לי תפקיד בכיר לזמן ההוא.

לאחר 7 שנים התפרקה יחידת המחשב של סו"ב והוקמה חברת בת השם "סולמל" ואני מוניתי לתפקיד מנהל יחידת תכנון-תכנות (כך זה היה אז). 1979 עברתי לחברת הייעוץ קונתל שבה קודמתי עד תפקיד מנהל חטיבה.
6.1988 קיבלתי הצעה מאמדוקס שבו ניהלתי פרויקט בקנזס סיטי ולאחר מכן בניו זילנד. כאן עברו עלי מספר שנים קשות ואז פחות או יותר - בסוף שנת 1993 פנה אלי ידיד ד"ר יורם לבנון לבצע פרוייקט עבור אופיר טורס, שם הכיר אותי המנכ"ל שלא אנקוב בשמו והציע לי להצטרף לחברה במקום סמנכ"ל לא מוצלח ולהקים באופיר מערך עיבוד נתונים העיקר בסיפור הוא שקיבלתי על עצמי לעשות סדר במקום השממה הטכנולוגית ששררה אז מכל מיני סיבות שאין טעם לפרטן.

בעצם סיפורי אמור להתחיל כאן כי בלי הרקע אי אפשר היה לכמת את התרומה שלי לאופיר. 

נתון יסודי: 8 סניפים ברחבי הארץ ללא תקשורת. מרכזית תדקס קטנה שמתאימה לחנות מכולת. 2 תכניתנים פרי-לנסרים על מחשב 34 ישן נושן שהיה מתאים לחברה 10 שנים אחורה.
עיקר המעשיה: תוך שנתיים הקמתי כמעט בכוחות עצמי מערך שלם של 32 סניפים מתוקשרים ביניהם ולכל חברת תעופה בעולם.

תוך שנתיים אלו הפכה החברה למוליכה בתחום ענ"א כאשר אני עובד עם 2 תכניתנים צעירים חסרי ניסיון- לדוגמא באיסתא הוקמה יחידת מחשב מתוקצבת שכללה 10 עובדים!.
ולמרות כל הקמצנות החולנית הצלחתי בעבודת פרך לעמוד בכל המשימות ולצאת מנצח. אלא מה כנראה שהמאמץ והלחץ הנוראי שברו אותי התחלתי לקחת גלולות בשם לוריוואן על מנת להחזיק מעמד, אתם בוודאי לא יודעים, סוכנות נסיעות או חברת נסיעות בארץ הופכות בתקופות הנסיעות לבית משוגעים או קן הקוקיה, ואני לא יכולתי לאפשר למטורפים - כל סוכן נסיעות הופך להיות כזה בעונה - להרוס את מה שבניתי וכך לאט לאט התדרדרו להם מצב בריאתי, פיזית ונפשית.

ניסיתי לגייס כוחות נפשיים אולם לא יכולתי להצליח מאחר והצלחתי בקידום החברה הייתה כה גדולה עד שהפכתי ממש בן בית ונאמר לי במפורש - תעשה מה שאתה מבין מבלי לשאול אותנו, עד כדי כך סמכו עלי.

במקביל מצבי לא השתפר אלא נהפוך הוא, לא אפרט את כל הסימנים אולם אפשר לסמוך עלי שהרגשתי שמשהו לא טוב מתפתח אצלי. באחד הימים נסעתי עם המנכ"ל לחיפה ומשום מה החלטתי שאני מספר לו כי זה האופי שלי - לא משקר ולא מסתיר מידע. עברו שבועיים ואני מרגיש שינוי באווירה.

נודע לי שמנהלת חשבונות חלתה בסרטן כלשהו והיא פוטרה עוד באותו יום.
בקיצור היחס שלו השתנה מהקצה הטוב לקצה הגרוע ביותר.
לא אפרט מה משמעו של המשפט "הגרוע ביותר" אני פשוט מתבייש ולא מסוגל לספר. אולם הקורא היקר מסוגל לתאר לעצמו מה מידת השיפלות, הנבזות וגועל הנפש אליו יכול איש רע וקמצן להגיע.

ככה עברו עלי שנתיים, מזלי שסמנכ"ל הכספים היה ביחסים מצוינים איתי, הוא העביר לי כל מידע וכל נתון שהתייחסו אלי בישיבות ההנהלה, בקיצור מתברר שהמנכ"ל התייעץ עם נוירולוג שתיאר בפניו את משמעות מחלה מתקדמת והוא הפך עורו והתנהג כמו חיית טרף, הוא פחד שהמחלה שלנו תהרוס אותו ויגרום נזק אדיר וכו'. בתום שנתיים מיום שהודעתי, נשברתי והחלטתי לפרוש מרצוני הוא לא העז לפטר אותי כי ידע עד כמה העובדים אוהבים אותי והעריכו מה שעשיתי בעצם למענם ולמען פרנסתם.

אשתדל לצרף את מכתב הערכה שהמנכ"ל נאלץ לכתוב כי מה יגידו אנשים שהכירו בדיוק כיצד החברה צמחה והצליחה, זה כולל את אנשי אל-על, וורד-ספן האמרקאית ועוד עשרות בעלי סוכנויות, ארוכה הרשימה.

בהתחלה היה ברצוני לתבוע אותו לדין אולם החלטתי שהנזק הנפשי שיגרם לי יהיה גדול מאד.

זהו אני חושב שקבלתם שמץ של גיהינום אותו חוויתי.
כל המוסיף גורע

שלכם יגאל.

מכתב תודה מאופיר טורס


https://mail.google.com/mail/u/0/?ui=2&ik=8f2a30fdf8&view=att&th=14e492384e0e0455&attid=0.1&disp=safe&realattid=file0&zw