סיפורים קצרים
עד לירח.....
מאת עמליה סייג
נכנסתי לבריכה שהייתה אמורה לצנן במשהו את 'מוחי הקודח' אבל כנראה שהמים לא היו מספיק צוננים ומוחי המשיך 'לקדוח' את עצמו.
שחיתי לי בבריכה להנאתי ולמגינת ליבה של 'פרקי' יחידתי הלא אהובה, שהתקשתה לעצור את זעמה על ידי ורגלי ששכחו לרגע את עצם קיומה.
אבל כשיצאתי מהמים הנעימים, הלא נקיים, ועמוסי חיידקים המעולפים ממתקפת הכלור, נפגשתי בו שוב. פגישה שמתרחשת כל פעם שאני מגיחה מן המים אל היבשה, נפגשתי עם ניוטון ועם התגלית המרגיזה שלו על 'כוח משיכה'.
מה קרה? סיננתי לעברו הסמוי בנבכי הסבך של הזמן, שגם איתו יש לי חשבון פתוח, לא יכולת להמציא כוח משיכה חלש יותר? יכול להיות שהוא ענה לי אבל התשובה שלו נתקעה לה אי שם בבלגן הענק של הזמן, ואני נותרתי ללא מענה.
ואז, לפתע פתאום, 'מוחי הקודח, שעסוק רוב הזמן בהרס התאים הנחמדים שלו שמייצרים דופמין, החליט להוכיח לי שעדיין לא נס לחו והוא זרק לי בנון שלנטיות רעיון 'פצצה'!
'מה רע בירח'? ככה הוא שאל אותי, בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה ממני והחלטתי שהוא כבר באמת 'לא בעניינים' אבל אז הבליחה לה 'ההבנה' שהייתה מעולפת מחום ולכן הייתה לה 'הצתה מאוחרת', ואני קיבלתי את ההסבר המובן מאליו.
כוח המשיכה על פני הירח קטן הרבה יותר מזה של ניוטון ששייך לכדור האומלל שלנו.
'או קי, עכשיו אני מבינה' עניתי למוח המתוחכם שלי, ואז התחלתי 'לבשל' לי בראש בעזרת החום הכבד שהסובב לו בכבדות מחוץ לבריכה רעיון נפלא.
באמת, מה רע בירח? מי אמר שאני חייבת להישאר כל חיי על כדור הארץ? אם החוקרים והרופאים וכל האנשים הנורא חכמים, לא מוצאים תרופה שתהפוך את פרקי לגמדה חביבה, יש לי אפשרות אדירה לחיות על פני הירח בקלילות נעימה.
ואז חשבת לי, למה שרק אני איהנה מהתגלית שגיליתי, מה עם כל חברי וחברותי לצרה שהיא מאד צרורה? אז הנה המקום וזו הבמה לפרסם את ההצעה ליזמות עסקית וציבורית מקורית ומדהימה, בואו, בהמונינו, כולנו, כל אלו שכוח המשיכה והשם ניוטון עושים להם פריחה, כל אלו שהרגליים שלהם נדבקות חזק לאדמה, בואו נקים מדינת רווחה על הירח שמקיים את עיקרון השיוון וקרוי לבנה, ונוכל להלך לנו בקלילות שכבר נשכחה ואולי אפילו לדלג בצעדי ריצה
ואז אולי, אולי, יוכלו כל חברות הביטוח המסכנות, המקופחות והעושקות שלנו לנשום סוף, סוף לרווחה.
קדימה לדרך, עד לירח... ובחזרה?
עד לירח.....
מאת עמליה סייג
נכנסתי לבריכה שהייתה אמורה לצנן במשהו את 'מוחי הקודח' אבל כנראה שהמים לא היו מספיק צוננים ומוחי המשיך 'לקדוח' את עצמו.
שחיתי לי בבריכה להנאתי ולמגינת ליבה של 'פרקי' יחידתי הלא אהובה, שהתקשתה לעצור את זעמה על ידי ורגלי ששכחו לרגע את עצם קיומה.
אבל כשיצאתי מהמים הנעימים, הלא נקיים, ועמוסי חיידקים המעולפים ממתקפת הכלור, נפגשתי בו שוב. פגישה שמתרחשת כל פעם שאני מגיחה מן המים אל היבשה, נפגשתי עם ניוטון ועם התגלית המרגיזה שלו על 'כוח משיכה'.
מה קרה? סיננתי לעברו הסמוי בנבכי הסבך של הזמן, שגם איתו יש לי חשבון פתוח, לא יכולת להמציא כוח משיכה חלש יותר? יכול להיות שהוא ענה לי אבל התשובה שלו נתקעה לה אי שם בבלגן הענק של הזמן, ואני נותרתי ללא מענה.
ואז, לפתע פתאום, 'מוחי הקודח, שעסוק רוב הזמן בהרס התאים הנחמדים שלו שמייצרים דופמין, החליט להוכיח לי שעדיין לא נס לחו והוא זרק לי בנון שלנטיות רעיון 'פצצה'!
'מה רע בירח'? ככה הוא שאל אותי, בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה ממני והחלטתי שהוא כבר באמת 'לא בעניינים' אבל אז הבליחה לה 'ההבנה' שהייתה מעולפת מחום ולכן הייתה לה 'הצתה מאוחרת', ואני קיבלתי את ההסבר המובן מאליו.
כוח המשיכה על פני הירח קטן הרבה יותר מזה של ניוטון ששייך לכדור האומלל שלנו.
'או קי, עכשיו אני מבינה' עניתי למוח המתוחכם שלי, ואז התחלתי 'לבשל' לי בראש בעזרת החום הכבד שהסובב לו בכבדות מחוץ לבריכה רעיון נפלא.
באמת, מה רע בירח? מי אמר שאני חייבת להישאר כל חיי על כדור הארץ? אם החוקרים והרופאים וכל האנשים הנורא חכמים, לא מוצאים תרופה שתהפוך את פרקי לגמדה חביבה, יש לי אפשרות אדירה לחיות על פני הירח בקלילות נעימה.
ואז חשבת לי, למה שרק אני איהנה מהתגלית שגיליתי, מה עם כל חברי וחברותי לצרה שהיא מאד צרורה? אז הנה המקום וזו הבמה לפרסם את ההצעה ליזמות עסקית וציבורית מקורית ומדהימה, בואו, בהמונינו, כולנו, כל אלו שכוח המשיכה והשם ניוטון עושים להם פריחה, כל אלו שהרגליים שלהם נדבקות חזק לאדמה, בואו נקים מדינת רווחה על הירח שמקיים את עיקרון השיוון וקרוי לבנה, ונוכל להלך לנו בקלילות שכבר נשכחה ואולי אפילו לדלג בצעדי ריצה
ואז אולי, אולי, יוכלו כל חברות הביטוח המסכנות, המקופחות והעושקות שלנו לנשום סוף, סוף לרווחה.
קדימה לדרך, עד לירח... ובחזרה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה