בעיות התנועה בקרב חולי פרקינסון
מאת פרופסור אלי כרמלי מאוניברסיטת חיפה
בשנים האחרונות חלה התקדמות בהתקדמות רבה בהבנת המנגנון התפקודי של חולי פרקינסון ובהשלכות על אופי הפעילות הגופנית המומלצת. הצורך בפעילות נובע מהשפעתה על ידי האטת סמני המחלה ועל עידוד לעצמאות תפקודית ולאיכות חיים טובים יותר של הלוקים בה.
מבוא
התסמונת הקלינית של מחלת הפרקינסון אובחנה לראשונה על ידי ג'יימס פרקינסון בשנת 1877. הלוקה במחלה מאבד כמה תפקודים סנסומוטוריים.
הפתלוגיה הראשונית בפרקינסון היא ב"אזור השחור" במוח האמצעי (Substancia Nigra) אזור שבו נהרסים הנוירונים הדופמינרגים (המפרישים דופמין) וכך נפגעים הסיבים של המסילות (Nigra-Striatal Tracts) התוצאה היא חוסר בדופמין - חומר כימי חיוני - ב"גרעינים בזליים". אך מחלת הפרקינסון איננה פשוטה כל כך והיא כוללת שינויים מבניים במוח ובמערכת ההולכה העצבית.
כדי להבין את הבעייתיות של בקרת התנועה בפרקינסון יש לזכור את העובדות הבאות:
1. מערכת הבקרה המוטוריות בגופינו אינן מתפקדות באופן עצמאי או בזכות עצמוני, הבקרה המוטורית נעשית באמצעות מערכות רבות התלויות זו בזו (המוח הגדול, המוחון, החושים, התחושות, הרפלקסים, השרירים והמפרקים ).
2. הבנת התפקוד המוטורי היא תוצר של שילוב ידע מתחומים שונים, מדעי הנוירולוגיה (מערכת העצביים ותפקודה) פיזיולוגיה (של השריר), ביומכניקה (של המפרקים) ומדעי התנהגות (מוטיבציה, תפיסה, רגש הכרה וזיכרון תנועתי).
הבנה של תחומי מדע אלו והשלכותיהם התפקודית הכרחים להבנת הבקרה המוטורית במחלת פרקינסון
3. בקרה של תנועה היא למעשה משימה המתבצעת בהמשכיות, ברצף ובשילוב המערכות השונות.
הקטגוריות התפקודיות המרכיבות את הבקרה המוטורית כוללת טווח תנועה במפרקים, טונוס השרירים, כוח בשרירים, תחושה, סבולת, מהירות, יציבה ושיווי משקל, התמצאות במרחב ורגש. ליקוי באחד ממרכיבים אלה עלול להפריע בביצוע או בבקרת התנועה. הפרעות כאלה עשויות להתרחש כבר בהכנה לקראת תנועה, בתחילתה, במהלכה, בסיומה ואף בתוצאותיה.
אף על פי שהמחלה מאופיינת כתסמונת המפריעה לתפקוד התנועתי, ישנם במחלה גם מאפיינים שאינם קשורים ישירות לתנועה: לחץ דם המשתנה עם שינוי תנוחת הגוף (Orthostatic Hypotension), זיעה מוגברת, עור שומני ( בגלל פעילות יתר של בלוטות החלב) קשיים בשליטה על טמפרטורה של הגוף, הפרעות בשליטה על שלפוחית השתן והסוגרים וכן ליקויים בתפקוד המיני. במחלת פרקינסון שכיחים תסמינים (סימפטומים) תחושתיים כמו כאבים מפוזרים, הרדמות של כפות הידיים והרגליים, נימול, עקצוץ ותחושת שריפה בגפיים. במחלה זו ייתכנו גם הפרעות בחושים מסוימים כמו חוש ריח ושיווי משקל. המחלה מתאפיינת גם בקשת רחבה של שינויים התנהגותיים כגון דיכאון, פסיביות, ליקויים בזיכרון והזיות מידת ההשפעה על התסמונת על תפקוד החולה ועל שינויים אוטונומיים אלו היא בעלת חשיבות רבה באשר לאופי הפעילות הגופנית לחולי פרקינסון.
דרכי הטיפול במחלה הן בהתאם לחומרתה, וכוללים בין השאר פעילות גופנית, פיזיותרפיה, תרופות ניתוחים.
איפיונים מוטוריים במחלת פרקינסון
הביטוי המוטורי של מחלת פרקינסון הוא בעיקר "רעד במנוחה" (Resting Tremor) המתאפיין ברעד המכונה pill Rolling, אך גם קישיון שריר מסוג Rigidty, ירידה בתנועה (Hypokinesia), שינויים ביציבה ובשיווי משקל והפרעות בהליכה. יש לציין שלעתים קיימים רעדים נוספים אצל חולי פרקינסון כמו "רעד מטרה" (Intentional Tremor) הבא לידי ביטוי בזמן ביצוע תנועה רצונית או קואורדינטבית, ורעד יציבתי (Postural Tremor) המופיע בשעה שהחולה מנסה לשמור על יציבתו או לשמור על מנח יציב (Posion). רעדים אלו עלולים להפריע בביצוע תפקידים שונים כמו מעבר מהכיסא למיטה, שמירה על שיווי משקל והליכה, לחלק של הפרעות העיקרים:
קישיון שרירים (Rigidity)
הפרעות בטונוס השרירים הן משני סוגים שונים. אך אין תלויות זו בזו, קישיון שרירים בפרקינסון מתואר כהתנגדות מתגברת לתנועה בזמן תנועה פסיבית, התנגדות מתוארת כ"גלגל שיניים", והיא באה לביטוי בקישיון בשני כיווני התנועה (בזמן כפיפה ופשיטה) או בכיוון אחד בלבד, מידת הקישיון משתנה מעת לעת ותלויה במשתנים התנהגותיים כמו רגשות (עצב, שמחה, חרדה וכאב), מזג אוויר, עייפות ורעב או צמא, תופעות הקישיון גורמות לא רק ליציבה כפיפה. להפרעה באלסטיות של רקמות רכות ולקשיים בנשימה ובהליכה, אלא גם להאטה במהירות התנועות והתגובות וכן בשימוש בתנועות פיצוי "לא נורמליות" בגו ובגפיים (דוגמת ישיבה "מוכנסת" עמידה על בסיס צר) כל אלה מחמירים את מידת הקישיון ומקשים אף יותר על תנועה.
הפחתת בכמות התנועה (Hypokinesia)
החולה בפרקינסון מתאפיין ב"עוני תנועתי" דהיינו מגוון התנועות שלו מצומצם, מגבלה זו היא בעלת המשמעות הרבה ביותר לבעייתיות התנועה בפרקינסון לירידה בתנועה ישנן משמעות רחבות במידת השפעתן על הבקרה המוטורית להלן כמה דוגמאות: חוסר תנועה ספונטניות , העדר חיוך (פני מסכה או פני פוקר), איחור בתחילת התנועה ועצירה פתאומית באמצעיתה, ירידה בתנודות התנועה (כגון צעדי הליכה קצרים) ואי היכולת לשמור על תנועות חוזרות, הבעיה השכיחה ביותר בפרקינסון היא הקושי בהתחלת התנועה. אצל חולי פרקינסון השלב בין המחשבה לבין ההוצאה לפעול של התנועה הוא ממושך.
מאפייני הליכה (Gait)
הליכת פרקינסון היא אופיינית וייחודית, הצעדים קצרים מהירים ונגררים, הידיים אינן נעות, השכמות מקובעות, וקיים קושי להתחיל בהליכה וקושי לעצור.
בניתוח ביומכני ניתן לראות שטווח התנועה בכל מפרקי הגפה התחתונה הוא מינימלי, ומבוצע בעיקר במישור החיצי, כמו כן קיים חוסר בתנועה הפשיטה במפרקי הירך והברך (ייתכן על רקע קישיון או קיצור הרקמות של מכופפי הירך והרגל) חוסר בכפיפה כפית וגבית בקרסול, ירידה בתנועות הרוטציה באגן ובבית החזה, ירידה בתנועות אנכיות של הגוף ( הגוף כמעט שאיננו עולה או יורד בזמן הליכה). מנח לא נורמלי של כף הרגל בעת ההליכה וזמן שהייה רב על שתי רגליים.
חוסר תגובה לתנועה (Akinesia)
תופעה זו ניתנת לאבחנה ברורה כאשר מבקשים מהנבדק לבצע משימה תנועתית מורכבת שניתן לבצעה בדרכים שונות, כמו מעבר מכיסא למיטה או מעבר מישיבה לעמידה, זמן התגובה מתארך כאשר חולה פרקינסון מבצע תנועה מורכבת וקואורדינטיבית, הסיבה לכך היא כנראה הפרעה מרכזית הקשורה לתהליך בקרת התנועה, התלוי בזיהוי של גירויים שונים ובבחירה של תגובות מתאימות.
האטה בתנועה (Bradykinesia)
התמונה הקלינית האופיינית שבה חולה פרקינסון נע לאט ובאופן מכני (כמו רובוט) היא ידועה ומוכרת. חולה פרקינסון אינו מסוגל לשלוט במהירות התנועה, בקצבה ובתנודתה, ולכן התנועה איטית, מסורבלת, בטווח תנועה קטן וגדול וללא התאמה בין שתי הידיים. ההסבר לתופעה נעוץ בליקוי בבקרת התנועה ברמה המרכזית (המערכת האקסטרה - פירמידלית ) וברמה ההיקפית שבה העצב המוטורי איננו מדכא את כיווץ השרירי האנטיגוניסט בעת כיווץ האגוניסט ולהיפך (Reciprocallnhibit Mechanism), לדוגמה בפרקינסון, המכופפים והפושטים של שורש כף היד מתכווצים בחוסר תיאום ולא סינכרוניזציה, ולמעשה הם מפריעים זה לזה בפעולתם, התוצאה היא, חסכון וקמצנות התנועה.
קיפאון ( Freezing Phenomenon)
תופעת הקיפאון מתבטאת בהפסקה פתאומית של התנועה ובמיוחד של תנועה קצבית כמו הליכה, דיבור וכתיבה. תופעה זו קשורה אמנם בקישיון, אך היא ניתנת לאבחנה תוך כדי ביצוע של תנועות חוזרות. לדוגמה - קושי לומר "לה, לה, לה, לה לה, או עצירה פתאומית בזמן הליכה, ההסבר לתופעה נעוץ כנראה בהפרעה ביכולת ליצור קצב אחיד ולשמור עליו. לעומת זאת, כאשר הדיבור או ההליכה מלווים בגירוי חיצוני - ראייתי או שמיעתי - הוא שוטף ביותר. אגב, מכאן גם ניתן ללמוד על חשיבות שני החושים אלה בשמירה ובבקרה של קצב התנועה.
קשיים ביציבה ובשיווי משקל
שמירה על שיווי המשקל הוא פונקציה של מערכת מוטוריות ותחושתיות רבות, הן ברמת המוח והן ברמת הפריפריה. בפרקינסון ניתן לצפות למצבים הבאים:
* יציבה כפופה וקיפוטית, כתפיים עגולות וזרועות מושטות לפנים.
* ירידה בתנועות נלוות. לדוגמה, הזרועות אינן נעות בזמן ההליכה.
* היעדר החזרי יציבה (Righting Reaction). מידע על מצב הראש ביחס לגו ולגפיים במרחב בזמן תנוחה ותנועה. אצל חולי פרקינסון הגוף נע כחטיבה אחת.
* "קיבוע מלא" או חוסר הפרדה בין החלק הקרוב (הסגמנט הפרוקסימלי) לבין החלק המרוחק (הסגמנט הדיסטלי) בזמן התנועה לדוגמה: קושי בקיבוע הצוואר יפריע לדיבור, לאכילה או לראייה היקפית. קיבוע האגן והגפה התחתונה מקשה על הליכה חלקית ושוטפת, במיוחד בזמן פניות וסיבוכים."קיבוע מלא" גורם לליקויים בשמירה על יציבות ושיווי משקל, שעלולים להסתיים בנפילה (ובשבר) ופיתוח של סקוליוזיס ודיסטוניה (טונוס לא נורמלי) של כפות הידיים והרגליים.
עקרונות של פעילות גופנית לחולי פרקינסון
מאחר שהתסמונת המוטורית היא מגוונת ושונה בין חולי פרקינסון, גם הפעילות הגופנית ואופיה שונים מאדם לאדם להלן כמה עקרונות של פעילות גופנית לחולי פרקינסון.
1. הפעילות צריכה לכלול אימון לשליטה מוטורית של הגפיים והגו ולהתבצע מדי יום ביומו.
2. אופי הפעילות מכוון תחילתה לשחרור ולהרפות קישיון המפרקים והשרירים. מטרה זו מושגת באמצעות מתיחה פסיביות, איטית ואחידות בתנודתן. המלוות בתנועות סיבוביות של הגו והגפיים.
3. יש להרבות בתרגילים מהסוגים הבאים:
* תרגילי נשימה להגדלת התנועתיות בבית החזה ושליטה בתנועות שריר הסרעפת לשיפור איכות הנשימה.
* תרגילי יציבה למניעת קיפוזה או סקוליוזה.
* תרגילי גמישות ומתיחה של רקמות רכות למניעת התקצרויות (קינרקטורות)
* תרגילי הליכה במישורים ובתנאי שטח שונים (כמו מדרון, דשא, חול, אספלט, מדרגות, מסילה נעה). הליכה בקצב משתנה (צעדים גדולים, שינוי כיוון) ובתנאי סביבה משתנים (בבית, ברחוב, באור יום ובלילה, ברוח ועוד), הליכה בשילוב עם משימה נוספת כמו דיבור תוך כדי כך - שימוש באמצעי עזר שונים (הליכון, מקל, זוג נעלים שונה).
4. יש לדאוג לגיוס רב ככל האפשר של יחידות מוטוריות השריר, לשם ביצוע תנועה אקטיבית בטווח תנועה מרבי, גיוס כזה מתאפשר בעיקר באמצעות חיזוק השרירים. המתאפיין בכיווץ דינמי (קונצנטרי) ובאמצעות תרגול של משימון מוטוריות פונקציונליות מהקל אל הכבד, תוך הדגשת איכות התנועה ולא כמותה.
5. מומלץ מאד להרבות בשימוש בעזרים שונים כמו כדורים, חבלים, בלונים, צעיפים וכדומה, כדי לתרגל תזמון נכון של התנועה, קצב שוטף, דיוק וקשר עין-יד.
6. יש לתרגל שיווי משקל דינמי תוך שימוש בעקרונותביומכניים, קרי שינוי מובנה ומדורג של מרכז הכובד ובסיס התמיכה, נשיאת משקל והעברת משקל.
7. מומלץ להרבות בתרגול של תנועות חוזרות, תוך שימוש בגירויים ראייתיים או שמיעתיים.
8. בדרך כלל מומלץ להשתמש במוזיקה למתן קצב. ובמקרים קלים אף בריקוד בצעדים פשוטים.
9. בכל מקרה אין לעייף את החולה - פיזית או מנטלית.
סיכום
לא ניתן אמנם לעצור את התקדמות מחלת פרקינסון אולם פעילות גופנית יש היכולת לצמצם במידה רבה את דרגת התסמינים של המחלה, ובכך לסייע ללוקה בה ולעודדו לחיים עצמאיים ויצירתיים יותר, הפעילות צריכה להתחיל מוקדם ככל האפשר, מיד לאחר האבחון הרפואי.
מאת פרופסור אלי כרמלי מאוניברסיטת חיפה
בשנים האחרונות חלה התקדמות בהתקדמות רבה בהבנת המנגנון התפקודי של חולי פרקינסון ובהשלכות על אופי הפעילות הגופנית המומלצת. הצורך בפעילות נובע מהשפעתה על ידי האטת סמני המחלה ועל עידוד לעצמאות תפקודית ולאיכות חיים טובים יותר של הלוקים בה.
מבוא
התסמונת הקלינית של מחלת הפרקינסון אובחנה לראשונה על ידי ג'יימס פרקינסון בשנת 1877. הלוקה במחלה מאבד כמה תפקודים סנסומוטוריים.
הפתלוגיה הראשונית בפרקינסון היא ב"אזור השחור" במוח האמצעי (Substancia Nigra) אזור שבו נהרסים הנוירונים הדופמינרגים (המפרישים דופמין) וכך נפגעים הסיבים של המסילות (Nigra-Striatal Tracts) התוצאה היא חוסר בדופמין - חומר כימי חיוני - ב"גרעינים בזליים". אך מחלת הפרקינסון איננה פשוטה כל כך והיא כוללת שינויים מבניים במוח ובמערכת ההולכה העצבית.
כדי להבין את הבעייתיות של בקרת התנועה בפרקינסון יש לזכור את העובדות הבאות:
1. מערכת הבקרה המוטוריות בגופינו אינן מתפקדות באופן עצמאי או בזכות עצמוני, הבקרה המוטורית נעשית באמצעות מערכות רבות התלויות זו בזו (המוח הגדול, המוחון, החושים, התחושות, הרפלקסים, השרירים והמפרקים ).
2. הבנת התפקוד המוטורי היא תוצר של שילוב ידע מתחומים שונים, מדעי הנוירולוגיה (מערכת העצביים ותפקודה) פיזיולוגיה (של השריר), ביומכניקה (של המפרקים) ומדעי התנהגות (מוטיבציה, תפיסה, רגש הכרה וזיכרון תנועתי).
הבנה של תחומי מדע אלו והשלכותיהם התפקודית הכרחים להבנת הבקרה המוטורית במחלת פרקינסון
3. בקרה של תנועה היא למעשה משימה המתבצעת בהמשכיות, ברצף ובשילוב המערכות השונות.
הקטגוריות התפקודיות המרכיבות את הבקרה המוטורית כוללת טווח תנועה במפרקים, טונוס השרירים, כוח בשרירים, תחושה, סבולת, מהירות, יציבה ושיווי משקל, התמצאות במרחב ורגש. ליקוי באחד ממרכיבים אלה עלול להפריע בביצוע או בבקרת התנועה. הפרעות כאלה עשויות להתרחש כבר בהכנה לקראת תנועה, בתחילתה, במהלכה, בסיומה ואף בתוצאותיה.
אף על פי שהמחלה מאופיינת כתסמונת המפריעה לתפקוד התנועתי, ישנם במחלה גם מאפיינים שאינם קשורים ישירות לתנועה: לחץ דם המשתנה עם שינוי תנוחת הגוף (Orthostatic Hypotension), זיעה מוגברת, עור שומני ( בגלל פעילות יתר של בלוטות החלב) קשיים בשליטה על טמפרטורה של הגוף, הפרעות בשליטה על שלפוחית השתן והסוגרים וכן ליקויים בתפקוד המיני. במחלת פרקינסון שכיחים תסמינים (סימפטומים) תחושתיים כמו כאבים מפוזרים, הרדמות של כפות הידיים והרגליים, נימול, עקצוץ ותחושת שריפה בגפיים. במחלה זו ייתכנו גם הפרעות בחושים מסוימים כמו חוש ריח ושיווי משקל. המחלה מתאפיינת גם בקשת רחבה של שינויים התנהגותיים כגון דיכאון, פסיביות, ליקויים בזיכרון והזיות מידת ההשפעה על התסמונת על תפקוד החולה ועל שינויים אוטונומיים אלו היא בעלת חשיבות רבה באשר לאופי הפעילות הגופנית לחולי פרקינסון.
דרכי הטיפול במחלה הן בהתאם לחומרתה, וכוללים בין השאר פעילות גופנית, פיזיותרפיה, תרופות ניתוחים.
איפיונים מוטוריים במחלת פרקינסון
הביטוי המוטורי של מחלת פרקינסון הוא בעיקר "רעד במנוחה" (Resting Tremor) המתאפיין ברעד המכונה pill Rolling, אך גם קישיון שריר מסוג Rigidty, ירידה בתנועה (Hypokinesia), שינויים ביציבה ובשיווי משקל והפרעות בהליכה. יש לציין שלעתים קיימים רעדים נוספים אצל חולי פרקינסון כמו "רעד מטרה" (Intentional Tremor) הבא לידי ביטוי בזמן ביצוע תנועה רצונית או קואורדינטבית, ורעד יציבתי (Postural Tremor) המופיע בשעה שהחולה מנסה לשמור על יציבתו או לשמור על מנח יציב (Posion). רעדים אלו עלולים להפריע בביצוע תפקידים שונים כמו מעבר מהכיסא למיטה, שמירה על שיווי משקל והליכה, לחלק של הפרעות העיקרים:
קישיון שרירים (Rigidity)
הפרעות בטונוס השרירים הן משני סוגים שונים. אך אין תלויות זו בזו, קישיון שרירים בפרקינסון מתואר כהתנגדות מתגברת לתנועה בזמן תנועה פסיבית, התנגדות מתוארת כ"גלגל שיניים", והיא באה לביטוי בקישיון בשני כיווני התנועה (בזמן כפיפה ופשיטה) או בכיוון אחד בלבד, מידת הקישיון משתנה מעת לעת ותלויה במשתנים התנהגותיים כמו רגשות (עצב, שמחה, חרדה וכאב), מזג אוויר, עייפות ורעב או צמא, תופעות הקישיון גורמות לא רק ליציבה כפיפה. להפרעה באלסטיות של רקמות רכות ולקשיים בנשימה ובהליכה, אלא גם להאטה במהירות התנועות והתגובות וכן בשימוש בתנועות פיצוי "לא נורמליות" בגו ובגפיים (דוגמת ישיבה "מוכנסת" עמידה על בסיס צר) כל אלה מחמירים את מידת הקישיון ומקשים אף יותר על תנועה.
הפחתת בכמות התנועה (Hypokinesia)
החולה בפרקינסון מתאפיין ב"עוני תנועתי" דהיינו מגוון התנועות שלו מצומצם, מגבלה זו היא בעלת המשמעות הרבה ביותר לבעייתיות התנועה בפרקינסון לירידה בתנועה ישנן משמעות רחבות במידת השפעתן על הבקרה המוטורית להלן כמה דוגמאות: חוסר תנועה ספונטניות , העדר חיוך (פני מסכה או פני פוקר), איחור בתחילת התנועה ועצירה פתאומית באמצעיתה, ירידה בתנודות התנועה (כגון צעדי הליכה קצרים) ואי היכולת לשמור על תנועות חוזרות, הבעיה השכיחה ביותר בפרקינסון היא הקושי בהתחלת התנועה. אצל חולי פרקינסון השלב בין המחשבה לבין ההוצאה לפעול של התנועה הוא ממושך.
מאפייני הליכה (Gait)
הליכת פרקינסון היא אופיינית וייחודית, הצעדים קצרים מהירים ונגררים, הידיים אינן נעות, השכמות מקובעות, וקיים קושי להתחיל בהליכה וקושי לעצור.
בניתוח ביומכני ניתן לראות שטווח התנועה בכל מפרקי הגפה התחתונה הוא מינימלי, ומבוצע בעיקר במישור החיצי, כמו כן קיים חוסר בתנועה הפשיטה במפרקי הירך והברך (ייתכן על רקע קישיון או קיצור הרקמות של מכופפי הירך והרגל) חוסר בכפיפה כפית וגבית בקרסול, ירידה בתנועות הרוטציה באגן ובבית החזה, ירידה בתנועות אנכיות של הגוף ( הגוף כמעט שאיננו עולה או יורד בזמן הליכה). מנח לא נורמלי של כף הרגל בעת ההליכה וזמן שהייה רב על שתי רגליים.
חוסר תגובה לתנועה (Akinesia)
תופעה זו ניתנת לאבחנה ברורה כאשר מבקשים מהנבדק לבצע משימה תנועתית מורכבת שניתן לבצעה בדרכים שונות, כמו מעבר מכיסא למיטה או מעבר מישיבה לעמידה, זמן התגובה מתארך כאשר חולה פרקינסון מבצע תנועה מורכבת וקואורדינטיבית, הסיבה לכך היא כנראה הפרעה מרכזית הקשורה לתהליך בקרת התנועה, התלוי בזיהוי של גירויים שונים ובבחירה של תגובות מתאימות.
האטה בתנועה (Bradykinesia)
התמונה הקלינית האופיינית שבה חולה פרקינסון נע לאט ובאופן מכני (כמו רובוט) היא ידועה ומוכרת. חולה פרקינסון אינו מסוגל לשלוט במהירות התנועה, בקצבה ובתנודתה, ולכן התנועה איטית, מסורבלת, בטווח תנועה קטן וגדול וללא התאמה בין שתי הידיים. ההסבר לתופעה נעוץ בליקוי בבקרת התנועה ברמה המרכזית (המערכת האקסטרה - פירמידלית ) וברמה ההיקפית שבה העצב המוטורי איננו מדכא את כיווץ השרירי האנטיגוניסט בעת כיווץ האגוניסט ולהיפך (Reciprocallnhibit Mechanism), לדוגמה בפרקינסון, המכופפים והפושטים של שורש כף היד מתכווצים בחוסר תיאום ולא סינכרוניזציה, ולמעשה הם מפריעים זה לזה בפעולתם, התוצאה היא, חסכון וקמצנות התנועה.
קיפאון ( Freezing Phenomenon)
תופעת הקיפאון מתבטאת בהפסקה פתאומית של התנועה ובמיוחד של תנועה קצבית כמו הליכה, דיבור וכתיבה. תופעה זו קשורה אמנם בקישיון, אך היא ניתנת לאבחנה תוך כדי ביצוע של תנועות חוזרות. לדוגמה - קושי לומר "לה, לה, לה, לה לה, או עצירה פתאומית בזמן הליכה, ההסבר לתופעה נעוץ כנראה בהפרעה ביכולת ליצור קצב אחיד ולשמור עליו. לעומת זאת, כאשר הדיבור או ההליכה מלווים בגירוי חיצוני - ראייתי או שמיעתי - הוא שוטף ביותר. אגב, מכאן גם ניתן ללמוד על חשיבות שני החושים אלה בשמירה ובבקרה של קצב התנועה.
קשיים ביציבה ובשיווי משקל
שמירה על שיווי המשקל הוא פונקציה של מערכת מוטוריות ותחושתיות רבות, הן ברמת המוח והן ברמת הפריפריה. בפרקינסון ניתן לצפות למצבים הבאים:
* יציבה כפופה וקיפוטית, כתפיים עגולות וזרועות מושטות לפנים.
* ירידה בתנועות נלוות. לדוגמה, הזרועות אינן נעות בזמן ההליכה.
* היעדר החזרי יציבה (Righting Reaction). מידע על מצב הראש ביחס לגו ולגפיים במרחב בזמן תנוחה ותנועה. אצל חולי פרקינסון הגוף נע כחטיבה אחת.
* "קיבוע מלא" או חוסר הפרדה בין החלק הקרוב (הסגמנט הפרוקסימלי) לבין החלק המרוחק (הסגמנט הדיסטלי) בזמן התנועה לדוגמה: קושי בקיבוע הצוואר יפריע לדיבור, לאכילה או לראייה היקפית. קיבוע האגן והגפה התחתונה מקשה על הליכה חלקית ושוטפת, במיוחד בזמן פניות וסיבוכים."קיבוע מלא" גורם לליקויים בשמירה על יציבות ושיווי משקל, שעלולים להסתיים בנפילה (ובשבר) ופיתוח של סקוליוזיס ודיסטוניה (טונוס לא נורמלי) של כפות הידיים והרגליים.
עקרונות של פעילות גופנית לחולי פרקינסון
מאחר שהתסמונת המוטורית היא מגוונת ושונה בין חולי פרקינסון, גם הפעילות הגופנית ואופיה שונים מאדם לאדם להלן כמה עקרונות של פעילות גופנית לחולי פרקינסון.
1. הפעילות צריכה לכלול אימון לשליטה מוטורית של הגפיים והגו ולהתבצע מדי יום ביומו.
2. אופי הפעילות מכוון תחילתה לשחרור ולהרפות קישיון המפרקים והשרירים. מטרה זו מושגת באמצעות מתיחה פסיביות, איטית ואחידות בתנודתן. המלוות בתנועות סיבוביות של הגו והגפיים.
3. יש להרבות בתרגילים מהסוגים הבאים:
* תרגילי נשימה להגדלת התנועתיות בבית החזה ושליטה בתנועות שריר הסרעפת לשיפור איכות הנשימה.
* תרגילי יציבה למניעת קיפוזה או סקוליוזה.
* תרגילי גמישות ומתיחה של רקמות רכות למניעת התקצרויות (קינרקטורות)
* תרגילי הליכה במישורים ובתנאי שטח שונים (כמו מדרון, דשא, חול, אספלט, מדרגות, מסילה נעה). הליכה בקצב משתנה (צעדים גדולים, שינוי כיוון) ובתנאי סביבה משתנים (בבית, ברחוב, באור יום ובלילה, ברוח ועוד), הליכה בשילוב עם משימה נוספת כמו דיבור תוך כדי כך - שימוש באמצעי עזר שונים (הליכון, מקל, זוג נעלים שונה).
4. יש לדאוג לגיוס רב ככל האפשר של יחידות מוטוריות השריר, לשם ביצוע תנועה אקטיבית בטווח תנועה מרבי, גיוס כזה מתאפשר בעיקר באמצעות חיזוק השרירים. המתאפיין בכיווץ דינמי (קונצנטרי) ובאמצעות תרגול של משימון מוטוריות פונקציונליות מהקל אל הכבד, תוך הדגשת איכות התנועה ולא כמותה.
5. מומלץ מאד להרבות בשימוש בעזרים שונים כמו כדורים, חבלים, בלונים, צעיפים וכדומה, כדי לתרגל תזמון נכון של התנועה, קצב שוטף, דיוק וקשר עין-יד.
6. יש לתרגל שיווי משקל דינמי תוך שימוש בעקרונותביומכניים, קרי שינוי מובנה ומדורג של מרכז הכובד ובסיס התמיכה, נשיאת משקל והעברת משקל.
7. מומלץ להרבות בתרגול של תנועות חוזרות, תוך שימוש בגירויים ראייתיים או שמיעתיים.
8. בדרך כלל מומלץ להשתמש במוזיקה למתן קצב. ובמקרים קלים אף בריקוד בצעדים פשוטים.
9. בכל מקרה אין לעייף את החולה - פיזית או מנטלית.
סיכום
לא ניתן אמנם לעצור את התקדמות מחלת פרקינסון אולם פעילות גופנית יש היכולת לצמצם במידה רבה את דרגת התסמינים של המחלה, ובכך לסייע ללוקה בה ולעודדו לחיים עצמאיים ויצירתיים יותר, הפעילות צריכה להתחיל מוקדם ככל האפשר, מיד לאחר האבחון הרפואי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה