חברים כותבים

סיפור אישי

מאת אנג'לו ואטס

לאחר עבודתי בתעשייה האוירית כמבקר איכות, חבר הציע לי לעבוד בחברת "דן" כנהג לילה, בחניות אוטובוסים, הסכמתי, כך עבדתי שנתיים בלילות מעביר אוטובוסים, ובשבועיים האחרונים הוצאתי רישיון ציבורי, אבל למעלה לא אהבו את הרעיון, ושלחו  נהג עם רישיון ציבורי למונית ולאוטובוס לטפל בי.

זה קרה בשנת 1979 בהיותי בן 29, הלכתי רגלי לקחת רכב בחניון ואותו נהג פגע בי עם האוטובוס, אושפזתי והייתי חודש וחצי ללא הכרה, שוחררתי עם חצי פלג גופי משותק וללא יכולת דיבור, כיוון שזו הייתה פגיעת ראש.

הנהג שפגע בי היה דרק רוט, שקיבל את המגיע לו כמה שנים אחרי התאונה, בשנת 1984 ירו בו 2 נערים בני טובים במהלך שוד.

לאט לאט התאוששתי ולמדתי שרטוט מכונות, סיימתי, אפילו עבדתי שנתיים, אך יכולת הדיבור נפגע והמצב החמיר ממשפט למשפט, וזה דבר מעצבן.

כשהתגרשתי ירדתי לדרום - לאילת, שם הלכתי למכון כושר לחזור למיטבי, ולאחר מכן הגשמתי חלום ילדות - הלכתי לצלול, צללתי לעומק 25 מטר, הייתי גאה בהישגיי כי לא כל אחד מסוגל לעשות זאת לאחר פגיעת ראש.

שמחתי שהגעתי לטופ, ובלי ידיעת הבלתי נודע.

הלכתי 3 פעמיים בשבוע הליכה לאורך הטיילת, ובאמצע הליכה האחרונה, נעצרתי מבלי יכולת לזוז במדרכה, הזמנתי מונית ודידיתי את רגלי לעבר המונית עקב בצד אגודל.

הלכתי לרופא שקבע שיש לי פרקינסון והתחיל להלעיט אותי במלאי של תרופות, עד שחשתי ששרירי הרגליים כאבו, וכשהתלוננתי תשובתו של הרופא "תעלה מינון". ראיתי שזה לא עסק ופניתי לערכאה גבוהה יותר, פרופסור ניר גלעדי והוא קבע יש לך MSA-P שזה כשל רב מערכות עם נקודות של פרקינסון. ממה שקראתי ייתכן שזה המשך הפגיעה בראש, לא יודע, ובנינו גם הרופאים לא יודעים.

אני חובב ציור וגרפיקה במחשב.

2 סירות באגם

מחשבות

הבוקר והחתול

ידיים 

הצייר בעבודה

חוג לציור

כנר