חברים כותבים

ביטוח סיעודי שהיה בתוקף ----כאילו....

מאת יגאל אבן צור

זה שוב אני  --- יגאל אבן צור

שהסתבך עם חברת ביטוח "דקלה"

ויצא מכל העניין ללא ביטוח סיעודי

וללא ביטוח תאונות אישיות

שכביכול היו ולמעשה לא היו.....


אז ככה. הסיפור התחיל בשנת 1942

בבית יולדות בלינסון שם יצאתי

לאוויר העולם כחבר הסתדרות מן המניין

אותה לא נטשתי עד עצם היום הזה.


בשנת 1959 התגייסתי לנח"ל

והמשכתי לשלם מס חבר

כדי לשמור על הזכויות.

באפריל 1962 השתחררתי 

והמשכתי לשלם בנאמנות כדי לשמור על הזכויות.

יפה מצידי, נכון?

1966 נשאתי לאשה 

חברת הסתדרות כללית -- זה ברור.

בשנת 1994-5 היה מהפך קטן

בהנהגתו של חיים רמון.

שהבטיח פנים חדשות 

וניהול תקין ומודרני בהסתדרות

אך מיד לאחר הבחירות 

נטש את ההסתדרות וחזר לפוליטיקה.


בתקופה זו שבין 1994 ל- 1996 הוחלט 

על שיפור השירות לחברי קופת חולים

ובין היתר הוקמה חברת ביטוח

שמטרתה לרכז את הביטוחים השונים

שנתנה קופת חולים.

ברצוני לציין שכל הנתונים:

המחלות, הטיפולים, הביקורים והאשפוזים

היו בידי הקופה שכנראה העבירה (או לא) לדיקלה.

כלומר מי שרצה לדעת מצבו הבריאותי 

והייתה לו גישה חוקית - כל המידע היה לרשותו.


אעבור עכשיו לתאר לכם מה קורה איתי.

בתחום הבריאות זה הרי קשור לעצם הסיפור.

מתישהו, איני זוכר בדיוק,

כנראה במהלך 1994, כאשר עבדתי באופיר תורס.

(הסיפור המפורט על מה שקרה ומה שיצרתי 

כבר סיפרתי בבלוג הזה)

התחילו סימנים ראשונים 

כנראה של בעיה כלשהי במצב הבריאותי.

זאת אני יודע היום,

להופיע

לדוגמה: מנהל סניף הבנק הודיע לי 

שהחתימה על הצ'קים משובשת.

בבדיקה שעשיתי התברר שאין 

ביכולתי לחתום חתימה שנייה

על עשרות צ'קים בכל יום כי כתב היד השתנה.

האותיות נעשו קטנות

ולא ניתן היה לקרוא מה שכתבתי.

שמתי לב שמהירות ההליכה הואטה

וכל אחד עוקף אותי.

כאב פה כאב שם,

בקיצור שמתי פעמי לרופאה נוירולוגית

שבמשך שנתיים בדקה, נתנה לי תרופות

ולא הגיעה לאבחנה וקביעה סופית 

שיש לי פרקינסון.

באפריל 1996 הלכתי סוף סוף

למומחה פרופסור מלמד שקבע מידית

את מה שאני כבר חששתי

שאכן יש לי אורחת לכל החיים.

לא אגיד שהייתי בהלם כי מרוב בדיקות

שעשיתי היה ברור, אבל קשה להאמין

אולי בכל אופן יש טעות.

וזאת למה? אז לא ידעתי ש 5 -6 שנים

ראשונות מכונות "ירח דבש"

עובדה שהמשכתי לשחק טניס

באינטנסיביות רבה.

ובכלל שכחתי שיש לי בעיות

כי הרגשתי מצויין, ללא סלג'לין וללא דופיקר.

בינתיים הוקמה החברה לביטוח סיעודי

וכל חברי הקופה הועברו לניהולה.


כך חלפו להן השנים. עד שביום מסוים

בשנת 2006 אני מקבל טלפון סתמי

מחברת דיקלה.

משהיא שבקשה לדעת מה שלומי, 

ואני בתום לב ובמצפון נקי

אומר לה הכל בסדר

חוץ ממה שאת יודעת ששם זה לא בסדר.

מה העניין היא שואלת? 

ואני אומר "את יודעת הפרקינסון הזה

חרה של מחלה"

הבחורה ממש נכנסת להלם.

מה? יש לך פרקינסון?

אני אבדוק ואחזור אליך.


לא הבנתי, הרי לא הסתרתי את המחלה.

מתאריך 6.2.1978 אינני עובד

כי חברת הביטוח הראל 

בה היה לי במסגרת ביטוח מנהלים,

ביטוח אובדן כושר עבודה

שאושר ללא כל בעיה, והרי הראל

רכשה 50% מדיקלה, 

אז דיקלה לא יודעים?


כן הם לא יודעים.

כסף לכיסוי הפרמיה החודשית הם לקחו

בדיוק בזמן.

הרחיבו לי את הפוליסה 

החדשה של תאונות אישיות 

ללא כל בדיקה רפואית.

משהו מסריח מאד קורה כאן.

ואכן התחילה המלחמה. 

הם טענו שכאשר הוקמה דקלה וקלטה

את מבוטחי קופת חולים חתמתי 

על טופס שמצהיר שאני בריא.

ואכן הייתי בריא עד לאותו מיעוד עם מלמד.

בכל מקרה, הרופאה מקופת חולים

טרם קבעה סופית.

לדבריה היא לא הייתה כלל באבחון

יש קושי רב.


כך התהווה מצב בו אני משלם

לביטוח סיעודי שעומד להתבטל.

אני כאילו מבוטח ואשר הודיעו לי

על ביטול כל הפוליסות.


הבנתי שעלי לגייס עו"ד מעולה

שידרוש סכום רציני או אחוז אם תהיה הצלחה.

לא אכנס כאן לכל השיקולים שלי ושל אשתי

רק דבר אחד היה ברור ואף נאמר לנו

שדיקלה תעמיד מולנו סוללת עו"ד

והיה ברור שלנצח את דיקלה זה לא זול.

דיקלה פעלה במהירות, 

החזירה לי את כל הפרמיות ששילמתי

ורשמה רווח נקי

ימ"ש.


כיום אני יודע שהיינו חייבים להילחם 

אולם אז השיקולים היו אחרים.

הערה:

במעשיה הזאת הרבה מאד פרטים חסרים

שאין ביכולתי הטכנית לספר אותם.

מי שירצה לדעת לעומק- 

יודע איך לאתר אותי.