חברים כותבים
שירים מאת נפתלי ציפורין
אם תרצו......
נתת לנו ארץ
חלום של ילדים
להקות גדולות
של ציפורים מצייצות
מרחבים מרופדים
בפרחי בר צבעוניים
שלל רב של הפתעות
ממלא לנו את החיים
והטבע הירוק עמוס
באנשים צוהלים ושמחים
ישב, בקצה החלום
ניצב לו בלוי סחבות
איש אחד גבוה עם זקן עבות
עצב גדול בעיניו
ודגל כחול לבן בידיו
ולפתע מבין הצללים
פסעה לה ילדה קטנה
בחולצה כחולה וסנדלים
ובקול רועד שאלה את האיש:
אתה אלוהים?
לא חמדתי השיה לה בכאב
אני רק ההוזה.....אני בנימין זאב.....
אהבת הקבצן
מאושר היה, מהלך בדרכיה,
גומא בצמא, פסיעה אחר פסיעה,
בעיניים כלות, כל מחשבותיו עליה
לוגם מתוך גרונה, מילה אחר מילה.
והפרחים פרחו, והחתולים יללו,
הג'ונגל געש, והוא מהלך נרגש,
מרקד בצמרותיה, נפעם ממחלצותיה,
באהבה ללא תנאי ובתדר החדש...
(כל הזכויות שמורות למחבר)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה