שיחות עם מיסטר פרקינסון

מאת לאה אליזבט זידנברג



                             שיחות עם מר פרקינסון

עד כמה שידוע לי, מר פרקינסון נכנס לחיי לפני 9 שנים. בעצם, יתכן שלפני כן, באופן סמוי ושולי כמו אותה פעם שלא הרחתי שהאוכל נשרף ממש על ידי במטבח. בנוסף, יתכן שעבר בירושה, כי הגנים שלו הסתובבו במשפחתנו.

בהתחלה כעסתי עליו, מי בכלל אפשר לו להיכנס לחיי ולהיות שותף שלי? הריי לא הזמנתי שותפות שכזאת ואינני מעוניינת בה, אבל מהר מאד הבנתי שכעס לא יעזור לי והתחלתי לחשוב שעלינו, איך אומרים, לשתף פעולה.

כנראה שהיה לו טוב כי נשאר אצלי מאז ולא עוזב. תחילה הודיע על נוכחותו על ידי רעד קל ביד ימין. אחר כך - קושי לכתוב על הלוח, ובכלל, כתב שהתחיל יפה ויצטמצם עד שלא ראו אותו. גם הופיעו עצירות וקשיים בשינה. השותף שלי היה זקוק לקצת דופמין.

אבל מי משלושתנו יקבע את המינון? מר פרקינסון, הנוירולוג או אני?

מר פרקינסון אינו עקבי אין לו אנרגיה והוא דורש את המנה שלו אפילו לפני הזמן, ולפעמים אם אני בריקודים או בסרט או הצגה טובה ושכחתי לתת לו את המנה שלו בזמן, הוא לא יזכיר לי בזמן הקבוע ויסתפק בקבלתה בשעה מאחרת יותר, לעומתו, הנוירולוגית תגיד לי את המינון לפי מדדים קבועים הכתובים במדריך, כלומר, הכמות המקובלת לפי גיל, משקל וכהנה.

אז אולי החשוב ביותר הוא איך אני מרגישה, איך אני מודדת את הצרכים שלי, כי כל תרופה מביאה במשך הזמן את השפעתה החיובית והשלילית.

כך אני חיה בשלום עם השותף שלי, הוויכוח האחרון בינינו התעורר בגלל הקושי לקום בבוקר ולצאת מהמיטה, הסבלנות שלי פקעה ודרשתי מפרקינסון שיתוף אמיתי לפי הקצב שלי. אך הוא הסביר לי שכדי להתעורר עלי לעמוד ולמתוח את עצמי כמה שאפשר - מתיחות של הרגליים ושל הידיים, ואז להתחיל ללכת בצעדים קטנים ואטיים.

אנסה להמשיך לשוחח עם השותף שלי, מי יודע, אולי אוכל לשכנע אותו בעתיד, גם לקחת איזו חופשה קצרה?

המשך יבוא.