חברים כותבים

סיפור אישי

מאת לאה זידנברג


                      עלינו לארץ בליווי מטוסי קרב

התאריך 6.10.1973 מעלה אצל כולנו זיכרונות של מלחמת יום הכיפורים אבל במשפחה שלי מציין יום העלייה לארץ. בחודש אוגוסט 1973 משפחת זידנברג בארגנטינה החליטה לעלות לישראל - צבי בן 40, לאה בת 39, אמנון בן 15 ועידית ב- 6.10.1973 מלאו לה 11 שנה - וקבענו לטייל כמה ימים באירופה ולעלות למטוס ב- 7.10.1973 בציריך.

הגענו לשדה תעופה, צבי הלך להחזיר את המכונית שהשכרנו לטיול, ואני עם הילדים לדלפק של אל-על. אבל הדלפק סגור, והרבה ישראלים מסתובבים ומדברים על מלחמה. במשך היום נוספו הרבה ישראליים שרצו לחזור ארצה. השמועות אמרו שבלילה ייצא המטוס הראשון. במשך היום כל כמה דקות מישהו היה מטלפן לארץ והחדשות זרמו חופשי ומבולבלות. בערב אספו אותנו באיזה מחסן והודיעו לנו שבעוד שעתיים נוכל לעלות למטוס לפי העדיפויות שקבעו, טייסים, רופאים, אנשי צבא, לפי הדרגות וכוי', צבי ניגש למארגן ואמר לו: אני לא טייס ולא רופא, אני פשוט היום עולה ארצה עם משפחתי, המטען שלי בדרך בים, הבית שלי בארגנטינה נמכר ומחכה לי דירה בארץ. אני מבקש להיכנס גם לעדיפויות. וכך טסנו בלילה בליווי מטוסי קרב. הגענו ללוד האפלה ואזעקה בלילה הייתה קבלת הפנים הראשונה.