יום לבן יום שחור/ מאת נפתלי ציפורין
ראש השנה לפרקינסון שלי
כמשק כנף ברוח
היא נשפה לי בעורפי
התגנבה לאט לאט
ולחשה אל תוך אזני......
היי לך איש יקר
זאת אני רק אני
באתי לביקור קבוע
לא למשהו זמני
אט נגסה בבשרי
והדהדה בכל גופי
וניסתה כל טריק
שפל להשתלט על מוחי
חייכתי באומץ אל מול פרצופה
צעקתי בכיתי
איזו מין חוצפה
נושכת כואבת
רומסת כל חלקה טובה
ידיים רגליים
לא הניחה לא עזבה
השנים חולפות
ואט אט היא מתפתחת
צוברת כוח ועצמה
כמו איזו ספחת
אין תקוה ואין מזור
לא משיח על חמור
החיים הם יום לבן
למחרת יום שחור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה