חברים  כותבים         


    ממציאה את עצמי כל יום מחדש.....

         מאת עמליה סייג                


ממציאה את עצמי כל יום מחדש...כותבת את עצמי על מסך המחשב הלבן, הריק.

מלבישה במילים מחשבות סוערות, מחשבות מנומנמות, וגם כאלו שאיבדו את דרכן.,

מעצבת זיכרונות רדומים ושכוכים, מציירת אותם במילים, ושופכת אותם למסך הלבן שבשקט ממתין.

במילים שבחרתי באהבה, אני מציירת את עצמי כפי שנפשי חלמה..

צובעות את דמותי בצבעי הקשת בענן שציירה החמה, ויוצרת את עצמי כפיה, או כנסיכה באגדה ידועה.

הן מאד גמישות מילותיי הנאמנות, הן פתוחות ורחבות אופקים,

ובעזרתן אני יכולה את כל מאווי להגשים.



בוראת את עצמי כל יום, מחדש, על המסך הריק, המסך הלבן.

מלבישה במילים את עצמי, ובונה לי זהות כרצוני..

יוצרת לי עולם, מקשטת אותו במילים שעוזרות לי לראות את יופיו המדהים

תכול וירוק וזהוב כלבבי, עולם שבאהבה מחבק אותי..



יש לי כוח פלאי, יש לי כוח קסמים

אני ממציאה את עצמי, בעזרת המילים

הן נשפכות בזרם שוטף על המסך הלבן, המסך הריק,

והזרם שוטף לו ללא הפוגה, כל מילה שיוצאת מפנה מקום למילה הבאה.

לא ידעתי אף פעם איזה אוצר טמון בתוכי, עד שהתחלתי לכתוב את עצמי.



יש לי כוח פלאי, יש לי קסם אמיתי,

באותיות אני כותבת מילים ושוזרת מהם שרשרות נפלאות של משפטים

והם שלובים זה בזה כחוט שתי וערב, חזקים ובטוחים.

מאותיות ומילים, אני שוזרת מחרוזות של חיים.

אני כותבת את עצמי על המסך הלבן המסך הריק,

אני שוזרת סביבי מחרוזות של תקווה.

אלוהים, 

כמה קסם טמון במילה הכתובה.