חברים כותבים


סיפור אישי מאת נילי ניר


אני אישה מסומנת

זה השם שנתתי לעצמי לאחר שקעקעו בגופי סימון לפני ההקרנות.

אני מאמינה שכל אישה שחלתה בסרטן השד  תסכים איתי שזאת ההרגשה להיות מסומנת, הסימון הזה ישאיר אותי במשך כל חיי, כתזכורת למה שעברתי וכציווי לחיי בעתיד.

אצל הרופאים אני מוגדרת חולה מורכבת.

לפני כשבע שנים השתנו חיי כאשר אובחנה אצלי מחלת הפרקינסון "יש לך אתגר" אמרה לי חברה יקרה שלי, וההגדרה הזאת היא שמדריכה אותי מאז.

יחד עם החלטה מודעת שלא לבזבז זמן על שטויות וההרגשה שצריך עוד הרבה להספיק, נפתח בי מעיין של יצירתיות שמילא אותי בתשוקה לחיים, לצבעים ולאור. בהדרגה התחלתי להקדיש זמן לצילום, הצילום טוב יותר עבורי מכל תראפיה או טיפול.

כשאני מצלמת אני שוכחת שיש לי פרקינסון, הידיים שלי יציבות ואני מתמלאת באנרגיה. אני פרפקציוניסטית באופיי ויש לי סבלנות לצלם עד שאגיע לצילום המושלם מבחינתי.

גיליתי כי ניחנתי ביכולת  לזהות פרטים קטנים ההופכים את מה שמנציחה המצלמה לצילומים יפים ובעיקר מעניינים . אני אוהבת להשתמש באור טבעי ברגעים בהם משנה את המראות והופך כל עצם פשוט לזוהר ומדגיש שקיפות בהשפעת האור האוויר מתמלא בגוני גוונים מרהיבים.

בכל האלמנטים האלה אני משתמשת ובעזרתם אני משמרת את כל הרגעים היפים והמיוחדים האלה.

אני אוהבת לצלם בפורמטים גדולים בהם רואים ניגוד בין כוחות הטבע הענקיים לאדם הקטן.

אני אוהבת לצלם ניגודים בעיקר מפני שהם משקפים עבורי את מה שעברתי בחיי וממחישים את רוחו האיתנה של מי שמעז להביט בעין הסערה ולהמשיך הלאה

לאחרונה הרגשתי שאני רוצה להתקדם צעד אחד הלאה ולהפוך את הצילום לאמנות שימושית.

פיתחתי שיטה לצילום המשנה את צורתם של האובייקטים או נוף המצולמים והופכת אותם ליצירת אבסטרקט מרהיבה.

אני מדפיסה את הצילומים על זכוכית ויוצרת שולחנות קפה מוארים. מהזכוכית המודפסת אני יוצרת גופי תאורה, אני נמצאת עכשיו בשלב תכנון שתהיינה בנויות מזכוכית מודפסת ומוארת.

ועוד היד נטויה...