חברים כותבים

סיפור אישי מאת דב איסרס

חליתי במחלת פרקינסון לפני כ- 15 שנה. תחילה הופיע רעד קל באצבע ביד שמאל, ואחר זמן מה התפשט לכל היד והרגל ולבסוף בידיים, ברגליים ובסנטר.

טופלתי בתרופות מעכבות מחלה, הידרותרפיה וקצת פעילות גופנית. המשכתי לעבוד כרגיל. כעבור 7 שנים מתחילת המחלה ארעו 2 אירועים. כתוצאה מתרופות מסוימות, אשר לא הייתי מודע לתופעות הלוואי שלהן, התחלתי להירדם בנהיגה, הנורה האדומה עדין לא נדלקה. יום אחד נרדמתי בשעת דיון עם הלקוח בעבודה ועדין לא נדלקה נורת אזהרה. עד שבאחד הערבים חזרתי, נהגתי הביתה ובמרחק קצר מהבית נכנסתי בעמוד. למזלי, לא נפגעתי ולא פגעתי באף אחד. הנזק לרכב היה קטן. אז התעוררתי והפסקתי לנהוג עד להפסקה בנטילת תרופות מסוכנות.

האירוע השני ארע באחד הימים, כאשר עמדתי בתור לקופה באחד מהסופרים באזור מגורי. דווקא אז, כאשר תור הקונים היה ארוך, הגיע תורי לעריכת החשבון. בעודי מוציא המוצרים מהעגלה הופיע רעד חזק ביד. לא הצלחתי להכניס מוצרים לשקיות. גבר שעמד אחרי התחיל להתעצבן ולכעוס. ומה אני יכולתי לעשות?. הרי לא הזמנתי את המחלה! לשמחתי, שוטר שראה את מצוקתי התנדב לסייע לי באריזת המוצרים, נשמתי לרווחה.

בעקבות המקרה החלטתי על הסכמתי לניתוח השתלת האלקטרודות - DBS, וכך בשנת 2008 נותחתי בבית חולים "הדסה".

פרשתי מעבודה והתחלתי להסתגל לחיים עם האלקטרודות. משך כ- 5 שנים חיי היו די נוחים והמחלה שוב הייתה סטטית. אולם גם תקופה זו חלפה. החלו להופיע כאבים בגב, אך האורטופד המליץ, בגלל פרקינסון, לא לנתח.

החלו להופיע תנועות לא רצוניות של הידיים, הפנים, הרגליים, כאבים בכל מיני חלקים בגוף. התחיל קושי רב להתהפך במיטה, רוב חולי פרקינסון וודאי יודעים על מה מדובר. עם זאת, הרבה בזכות רעייתי, לא היה לי זמן לשקוע בתוצאות המחלה, לוח הזמנים שלנו היה עמוס באירועים: ברידג', תאטרון, קולנוע, הרצאות, חברים ועוד. לפני כשנה החלו נפילות וקשיים בניידות.

למוד ניסיון קודם במלחמה נגד המחלה, גם עם זה למדתי להסתדר, כעת אנו חושבים על טיול לחו"ל עם קבוצת אנשים מוגבלים בתנועה, העיקר, לא לתת למחלה לנצח! להמשיך לחיות בכבוד ולהנות מילדים מנכדים ואולי גם מנינים.