כללית חויבה לפצות חולה פרקינסון שהפך למהמר 

                          כפייתי

חולה פרקינסון שחייו קיבלו תפנית שלילית עם התמכרות להימורים, למין וקניות, גילה כי הסיבה לכך נעוצה בתרופה שנטל, קופת חולים כללית חויבה לפצותו בגין תופעות לוואי החמורות.

בית המשפט בירושלים פסק פיצויים לחולה פרקינסון אשר סבל מתופעות לוואי של תרופה שנטל לפי הוראת רופאיו, ואשר הפכה אותו לדבריו, ממורה הגון ואיש משפחה לאדם בעל התמכרות קשה והרסנית להימורים, לקניות אימפולסיביות ולמין, 

לפי כתב האישום שהגיש החולה, כאשר אובחן במחלת פרקינסון של הגיל הצעיר בשנת 1999, בהיותו בן 31 בלבד, החל ליטול בהוראת רופאיו תרופה בשם רקוויפ אשר מטרתה לחקות דופמין במוח מבלי להעלות את רמתו בפועל. תרופה זו נחשבה לבטוחה יותר, ללא תופעות לוואי קשות כשאר התרופות המאוחרות יותר, המתאימות לשלבי התקדמות המחלה.

התובע נטל את התרופה אשר עיכבה את הסימפטומים בהצלחה רבה, אולם לאחר כחמש שנים מנטילת התרופה לראשונה, התנהגותו השתנתה כמעט כליל והוא מצא את עצמו מתמכר ביתר קלות להימורים וקניות, וחווה דחף וחשק מיני שלא ידע שובע, החולה הצעיר שלא ידע דבר על הקשר שבין התרופה לבין דחפיו החדשים, ניסה להיגמל לאט לאט כאשר חייו כפי שהכיר התפוררו סביבו.

לפי תביעתו, ביולי 2005 סיפר למנהל המחלקה הנוירולוגית שהיה אמון על טיפוליו, כי הוא סובל מזה כשנה מבעיות הימורים קשה, וכן מבעיות נוספות של קניות אימפולסיבית וחשק מיני מוגבר.

במעמד השיחה, סיפר לו הרופא על הקשר האפשרי שבין נטילת התרופה לבין התמכרות, אולם מאחר והתובע ידע כי הפסקת התרופה תוביל ללקיחת תרופה בעלת תופעות לוואי מוטוריות חמורות, הודיע לרופא כי אינו חושב שיש קשר בין הדברים וכי ממילא הוא כבר נגמל ארבע חודשים קודם לכן.

תופעות התמכרות נעלמה כליל עם הפסקת התרופה

הרופא האמין לדבריו ולא הפסיק את התרופה עד להידרדרות מסיבית במצבו של התובע, אז החליף את התרופה באחרת, אשר גרמה לו להפרעות מוטוריות חריפות, זמן לא רב לאחר מכן, תופעות התמכרות נעלמה כלא הייתה.

בתביעה שהוגשה נגד קופת חולים כללית ונגד קונצרן התרופות האחראי לייצור התרופה הנדונה, נטען כי לאור ידיעת הרופאים וחברת התרופות על תופעות לוואי חמורות, מן הראוי היה  להזהיר את התובע או להורות לו להפסיק את נטילתה. לטענתו, חייו הידרדרו לתהומות של התמכרות, שתוצאותיה בגירושין, ביחסים עכורים עם בן משפחתו וחבריו ובהפסדים כלכלים רבים, עוד לטענתו, כתוצאה מכך נגרמו לו נזקים נפשיים קשים ובלתי הפיכים שמהם הוא סובל עד היום.

בתחילת דבריה, ציינה השופטת כי כבר בשנת 2005 נודע כי לתרופה תופעות לוואי קשות הכוללות התמכרויות חמורות ודחפים מיניים עזים. בשנה זו הורה משרד הבריאות האמריקאית לכלול אזהרה בעלון הרפואי הצמוד לתרופה, וכן להזהיר את החולים מפני סכנות.

באותה שנה, ישראל אף היא עודכנה בעניין וציינה זאת בעלון הרפואי. במקביל, הרופאים השתתפו בכנסים מדעיים שם הוסברו התופעות כולן, וכן קיבלו עדכונים מחברת התרופות בעצמה.

לפיכך, נקבע כי הקשר בין התופעות שהציג התובע לבין השימוש בתרופה הוא ברור ואין צורך להסבירו לעומת זאת, יש צורך להחליט עבור איזו תקופה יקבל פיצויים, אם בכלל, והאם שתי הנתבעות נושאות באחריות.

בית המשפט: הרופא היה צריך להתייחס בחשדנות לדברי המטפל.

לפי עדותו של התובע עצמו, לאחר שהרופא ציין בפניו את הקשר האפשרי בין התופעות שחווה לבין נטילת התרופה, הוא שיקר לו וטען כי הוא נגמל משכבר, ואינו מעוניין בהפסקת התרופה, ואולם נראה כי לא ניתן להפנות אצבע מאשימה דווקא לתובע בשל כך, שכן הוא פעל כאדם מכור. כמו כן, יש להתייחס להתנהגותו כמי שבוצעה על ידי אדם שהבין מחד כי הוא כבר לקה בסימפטומים ובתופעות הלוואי, ומנגד כי בשלב הבא עלול להיות קשה הרבה יותר, כאשר הוא יודע כי תופעות הלוואי של התרופה האחרת הינן הפרעות מוטוריות קשות ביותר.

בהמשך קבעה השופטת כי למעשה עד התקופה בה נודע לכל על השפעות התרופה לא ניתן להאשים איש בנזקיו של התובע, אולם משנת 2005 ואילך, משנודע לרופאים על ההשפעה, היה על המנהל מחלקה להורות למטופל שבאחריותיו להפסיק את השימוש בתרופה, כמו כן דחתה השופטת את ההסבר כי הרופא האמין לדבריו של התובע בנוגע לגמילה שעבר. וקבעה כי מן הראוי היה להתייחס לדבריו בחשדנות, כאל דבריו של אדם מכור, ולא לתת לו להמשיך וליטול את התרופה לפני בדיקה מקיפה ואימות הדברים.

לאחר קביעת תקופת האחריות נותרה השאלה מי מהנתבעות נדרשת לפצות את התובע בגין נזיקין, בשאלה זו קבעה השופטת כי הרופאים הם אלה שהיו צריכים להורות על הפסקת התרופה, ומכן שקופת חולים היא אחראית לנזקי המטופל, שכן חברות התרופות הוציאה הוראה לרופאים, עדכנה את העלון המצורף ועשתה כל מה שנדרש ממנה.

הפיצויים נקבעו בגין נזק ולא ממוני בלבד, וזאת משום שלא עלה בידי התובע להוכיח את כל התפתחות הדרמטיות אותן פירט בתביעתו. לפי כל אלה, חויבו קופת חולים הכללית לשלם למטופל פיצויים בסך 70 אלף שקלים בגין נזק לא ממוני שנגרם לו. כמו כן חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות משפטיות ושכר טרחה עו"ד בסך 17 אלף שקלים.