בעיות דיבור ובהבעת פנים אצל חולי פרקינסון
רבים מחולי פרקינסון מפתחים בעיות דיבור כתוצאה מהפרעות בתנועתיות השרירים המשמשים לדיבור ובליעה (שרירי הנשימה, שפתיים, לחיים, לשון ולסת), הם מדברים בקול קשה יותר להבנה משום שהוא איטי וחלש מהרגיל ואצל חלקם הקול נעשה צרוד, עוצמת הקול יורדת כיוון שהחזה והסרעפת אינם מתרחבים במלואם כאשר האדם נושם פנימה, והחולה מתקשה לנשוף כמות גדולה של אוויר, כלומר לדחוס מספיק אוויר החוצה דרך קנה הנשימה כדי להרים את קולו, במקרים קשים הדיבור הופך מראש ללחישה.
הדיבור יכול להפוך למונוטוני, ללא שינויים בגובה הקול, כתוצאה מנוקשות בכל אזור בית קול, בשל נשימה רדודה ואספקת אוויר קטנה לתוך הריאות, אין מספיק מתיחה של השרירים סביב בית הקול, חסרה פתיחה רחבה של מיתר הקול ולכן טווח מופחת של גבהים ועוצמות בקול יכולות להיווצר גם תופעות של "קיפאון" ( freezing) בדיבור - הפרעות בקצב הדיבור השוטף שיכולות להתבטא בהפסקות ועצירות של הדיבור.
בעיות התקשורת של המטופלים נובעות גם מחזות מונוטונית של הפנים מלבד הפגיעה בהפקת הקול, הירידה בפעילות שרירי המימקה (הבעה) אצל חולי פרקינסון גורמת גם להעדר של הבעות פנים, כתוצאה, החולים מאבדים ערוץ תקשורת בלתי מילולי חשוב, דרכו ניתן ללמוד על רגשותיהם ומצב רוחם המשתנים.
בעיות הדיבור והעדר הבעות הפנים מהווה מגבלה קשה בתקשורת בין החולים לאנשים אחרים, החולים ממעטים לקיים מפגשים חברתיים מפני שהם מרגישים חסרי תועלת בשיחה, והדבר גורם לתסכול רב ובידור חברתי.
תרגול
רבים מחולי פרקינסון מפתחים בעיות דיבור כתוצאה מהפרעות בתנועתיות השרירים המשמשים לדיבור ובליעה (שרירי הנשימה, שפתיים, לחיים, לשון ולסת), הם מדברים בקול קשה יותר להבנה משום שהוא איטי וחלש מהרגיל ואצל חלקם הקול נעשה צרוד, עוצמת הקול יורדת כיוון שהחזה והסרעפת אינם מתרחבים במלואם כאשר האדם נושם פנימה, והחולה מתקשה לנשוף כמות גדולה של אוויר, כלומר לדחוס מספיק אוויר החוצה דרך קנה הנשימה כדי להרים את קולו, במקרים קשים הדיבור הופך מראש ללחישה.
הדיבור יכול להפוך למונוטוני, ללא שינויים בגובה הקול, כתוצאה מנוקשות בכל אזור בית קול, בשל נשימה רדודה ואספקת אוויר קטנה לתוך הריאות, אין מספיק מתיחה של השרירים סביב בית הקול, חסרה פתיחה רחבה של מיתר הקול ולכן טווח מופחת של גבהים ועוצמות בקול יכולות להיווצר גם תופעות של "קיפאון" ( freezing) בדיבור - הפרעות בקצב הדיבור השוטף שיכולות להתבטא בהפסקות ועצירות של הדיבור.
בעיות התקשורת של המטופלים נובעות גם מחזות מונוטונית של הפנים מלבד הפגיעה בהפקת הקול, הירידה בפעילות שרירי המימקה (הבעה) אצל חולי פרקינסון גורמת גם להעדר של הבעות פנים, כתוצאה, החולים מאבדים ערוץ תקשורת בלתי מילולי חשוב, דרכו ניתן ללמוד על רגשותיהם ומצב רוחם המשתנים.
בעיות הדיבור והעדר הבעות הפנים מהווה מגבלה קשה בתקשורת בין החולים לאנשים אחרים, החולים ממעטים לקיים מפגשים חברתיים מפני שהם מרגישים חסרי תועלת בשיחה, והדבר גורם לתסכול רב ובידור חברתי.
תרגול
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה