חברים כותבים
חווית האוף בחוצות...
זוכרת? בחרתי בחיים ובשמחה
סיפור אישי
מאת רבקה נהרה
אתמול חזרתי מבלוי במסעדה. הייתה שעת ערביים נוטה לחשכה.
מבשר ראשון של קושי....לא מצאתי את כרטיס האשראי.
מבשר שני -- גופי הלך והשתתק. קשתה עלי התנועה.
נראה להכעיס. אחרי שהצלחתי לדדות בחציית הכביש אל מונית השרות, עצרה מונית לאסוף נוסעים בכיוון ההפוך למקומי.
הסדרן הושיט ידו, עצר את התנועה, כדי שאוכל לחצות בבטחה.
עליתי למונית. הרעידות נוספו אל השיתוק. צריך להוציא כסף לנסיעה.
יש ארנק יש כסף אין תנועה של האצבעות....
נתתי לנהג את הארנק ש"יחגוג"
הוא לא חגג...הראה לי מה להוציא מארנקי, והושיט אותו אלי בחזרה.
משכתי רגלי אל הכיסא, חובקת את התיק, אוחזת בארנק ומשתדלת לא ליפול...
ישבתי רעדתי...בית החזה הצטרף לכיווץ המשתק...
עכשיו נוספה התמודדות על הנשימה.
הריאות ננעלו על נשימה שטחית... הפעלתי מניפולציות כדי להעמיק את הנשימה ולא להיחנק.
בין כה וכה הגענו לצומת...נהג המונית החווה על כיוון כללי בו מצויות התחנות לכניסה לעיר.
ניסיתי להקיף במבטיי את התחנות את מעברי החצייה, כדי לדעת לאן ללכת.
היה לי קשה לקבל מידע כשראשי מוגבל בתנועתו ושיווי המשקל מאיים עם כל תנועה...
ביקשתי מעוברת אורח חמודה להתלוות אליה...
הגעתי לתחנה... עליתי, נתתי ארנק לנהג...
ישבתי כשגופי "חוגג" את האוף ברעד התכווצות שיתוק... הפנים קפואות...דמעות מסכנות מאיימות לפרוץ...ועיני עצומות לא לראות לא להראות...להתכנס להרגיע ולהירגע.
ירדתי בתחנה וכאן נגמרה החגיגה אין קול ואין עונה....
לא זז רוורס ימין ולא שמאל....
עכשיו הגיעה המונית באנחות כאב התיישבתי....
את הנהג בקול ניחר הרגעתי...יצאתי וחציתי בשארית...משהו...את הכביש לביתי.
בביתי בסביבה המוכרת למודת יאוש מוכר נגררתי אט אט....גררתי אט אט...זה מה יש גופי בניכר....
ועכשיו תזכורת בחירה?
נשלחה לי עזרה רבה והצלחתי במשימה הפשוטה בזמן "און" ומורכב בזמן "אוף"
קיבלתי בדיוק את העזרה הנחוצה...תודה.
מחול השניים
עלתה נעימה
הגביהה קולה
וצחקה בשניים
נענו בדואט
כחלחל מרגש
זקופים ויפים
מחייכים ונעים
תנועתם מושלמת
התבוננו זה בזו
חיוך בקצה העין
הבטחה של שלמות
בנגיעה שעדיין
היא ממריאה
כציפור ענוגה
הוא יציב ואיתן
מרחיב צעדיו
וקולט אותה במעופה
הרמוניה נפלאה
מטים ראשם בחסד
נעים קלות
בנגיעה
רכה ומלטפת...
עוד מעט קט
נדמה המנגינה
קדו קדימה
מחיאות
כבו האורות.
חווית האוף בחוצות...
זוכרת? בחרתי בחיים ובשמחה
סיפור אישי
מאת רבקה נהרה
אתמול חזרתי מבלוי במסעדה. הייתה שעת ערביים נוטה לחשכה.
מבשר ראשון של קושי....לא מצאתי את כרטיס האשראי.
מבשר שני -- גופי הלך והשתתק. קשתה עלי התנועה.
נראה להכעיס. אחרי שהצלחתי לדדות בחציית הכביש אל מונית השרות, עצרה מונית לאסוף נוסעים בכיוון ההפוך למקומי.
הסדרן הושיט ידו, עצר את התנועה, כדי שאוכל לחצות בבטחה.
עליתי למונית. הרעידות נוספו אל השיתוק. צריך להוציא כסף לנסיעה.
יש ארנק יש כסף אין תנועה של האצבעות....
נתתי לנהג את הארנק ש"יחגוג"
הוא לא חגג...הראה לי מה להוציא מארנקי, והושיט אותו אלי בחזרה.
משכתי רגלי אל הכיסא, חובקת את התיק, אוחזת בארנק ומשתדלת לא ליפול...
ישבתי רעדתי...בית החזה הצטרף לכיווץ המשתק...
עכשיו נוספה התמודדות על הנשימה.
הריאות ננעלו על נשימה שטחית... הפעלתי מניפולציות כדי להעמיק את הנשימה ולא להיחנק.
בין כה וכה הגענו לצומת...נהג המונית החווה על כיוון כללי בו מצויות התחנות לכניסה לעיר.
ניסיתי להקיף במבטיי את התחנות את מעברי החצייה, כדי לדעת לאן ללכת.
היה לי קשה לקבל מידע כשראשי מוגבל בתנועתו ושיווי המשקל מאיים עם כל תנועה...
ביקשתי מעוברת אורח חמודה להתלוות אליה...
הגעתי לתחנה... עליתי, נתתי ארנק לנהג...
ישבתי כשגופי "חוגג" את האוף ברעד התכווצות שיתוק... הפנים קפואות...דמעות מסכנות מאיימות לפרוץ...ועיני עצומות לא לראות לא להראות...להתכנס להרגיע ולהירגע.
ירדתי בתחנה וכאן נגמרה החגיגה אין קול ואין עונה....
לא זז רוורס ימין ולא שמאל....
עכשיו הגיעה המונית באנחות כאב התיישבתי....
את הנהג בקול ניחר הרגעתי...יצאתי וחציתי בשארית...משהו...את הכביש לביתי.
בביתי בסביבה המוכרת למודת יאוש מוכר נגררתי אט אט....גררתי אט אט...זה מה יש גופי בניכר....
ועכשיו תזכורת בחירה?
נשלחה לי עזרה רבה והצלחתי במשימה הפשוטה בזמן "און" ומורכב בזמן "אוף"
קיבלתי בדיוק את העזרה הנחוצה...תודה.
 |
| העצמה קריאת תיגר התחברות |
 |
פרחים פסטל |
מחול השניים
עלתה נעימה
הגביהה קולה
וצחקה בשניים
נענו בדואט
כחלחל מרגש
זקופים ויפים
מחייכים ונעים
תנועתם מושלמת
התבוננו זה בזו
חיוך בקצה העין
הבטחה של שלמות
בנגיעה שעדיין
היא ממריאה
כציפור ענוגה
הוא יציב ואיתן
מרחיב צעדיו
וקולט אותה במעופה
הרמוניה נפלאה
מטים ראשם בחסד
נעים קלות
בנגיעה
רכה ומלטפת...
עוד מעט קט
נדמה המנגינה
קדו קדימה
מחיאות
כבו האורות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה