היעדר מידע וגישה לטיפולים מתקדמים בקרב 

                         חולי פרקינסון

מחקר מצא כי רק שיעור נמוך של מטופלים חולי פרקינסון בשוודיה עודכנו אודות טיפולים מתקדמים למחלתם, למרות שהיו מעוניינים בכך.

מטרת מחקר זה הייתה לזהות את רצונם של חולי פרקינסון בנוגע לטיפולים שונים במחלה, לנגישותם, להבדלים בטיפול רפואי לפי מיקום ולחקור את חוויות המטפלים לגבי התרופות שהם נוטלים ואיכות חייהם.

המחקר כלל שאלון שנשלח ל- 4886 חולי פרקינסון, מהעמותה השוודית למען חולי פרקינסון, שהתייחס לפרטים דמוגרפים, פרטי המחלה, טיפול נוכחי, מידע שידוע לחולה על אלטרנטיביות טיפוליות מתקדמות וסטטוס בריאותי.

פרקינסון מתקדם נחשב לכזה בחולים אשר אובחנו לפני יותר מ 5 שנים, הנוטלים תרופות לפרקינסון יותר מ 5 פעמים ביום, ונתונים סיבוכים מוטוריים יותר משעתיים ביום.

60% ענו לשאלונים, הגיל הממוצע היה 71 שנים, עם הציון זמן המחלה של 8 שנים.

מספר המפגשים עם רופא היה 1.7 פעמים בשנה, 3 מתוך 4 שמעו על טיפולים מתקדמים והיו מעוניינים בהם אך הטיפול נמנע מהם. רק שיעור קטן של הטיפולים עודכנו על טיפולים אלו, מהרופא המטפל, 9% מרוצים מהטיפול כולל 4% בטיפולים מתקדמים שליש מהמטופלים העריכו את בריאותם כירידה עד ירידה מאד.

המחקר העלה כי רוב חולי פרקינסון בשוודיה מטופלים על ידי נוירולוג, מספר המפגשים הרפואיים עם הרופא היה נמוך בקנה מידה בינלאומי, ויכול לנבוע מחוסר נוירולוגים וברופאים מומחים בתחום, למרות שהיו מעוניינים בכך, יש לשפר את הידע בקרב מטופלים ולעודד רופאים לספק ידע זה למטופלים.

טיפול בפרקינסון: חוקרים מפתחים דרכים חדשות למתן 

                         תרופה לבדופה

ד"ר שרון חסין מבית חולים "שיבא" מציגה את המחקרים האחרונים בתחום הטיפול במחלה, ומדגישה את החשיבות שבפעילויות תנועה כטאי צי ומחול. וכי הטיפול בפרקינסון צריך להיות רב תחומי.

ד"ר שרון חסין מצביעה על כמה מהחידושים הצפויים להופיע בעתיד הנראה לעין.

לדבריה, מחקרים לא מעטים שתוצריהם כבר מצויים בשלבי פיתוח מתקדמים נעשים כיום בכל הנוגע לטיפול במחלת פרקינסון, לפי הערכות, בעולם כיום ישנם 7.4 מיליון חולי פרקינסון, ובישראל מוערך מספרם כ- 24 אלף עד 27 אלף בני אדם הערכה היא שעד שנת 2020 שיעורם יגדל 28%.

אחד החידושים הוא מציאת דרכים חדשות למתן תרופות ותיקות ובראשן הלבדופה, אחת הבעיות שמחפשים להן מענה נוגעת לקושי להשיג תגובה ממושכת של התרופה, במהלך היום ולאורך שנים. יעילותה של התרופה הוותיקה הזאת הוכחה - אבל מנגד גם ידוע כי התגובה אליה מתקצרת במשך השנים. החידושים ממוקדים לכן בדרכים חלופיות למתן התרופה, מעבר לכדורים דרך הפה.

לדבריה "בימים אלה נמצא בפיתוח משאף "ל-דופה" כלומר התרופה תינתן באינהלציה לריאות. חידוש טכנולוגי אחר המסתמן באופק, הוא משאבה להזלפה תת עורית של החומר התרופתי, בצורה מדבקה Patch-pump. בדרך זו, החומר מוחדר לתת-עור דרך מחט תת עורית, משאבה המודבקת על פני העור.

ד"ר שרון חסין "מדהים לראות את האור בעיניהם ואת ההתלהבות של המטופלים העוסקים בפעילות גופנית מהנה בעלת ערך חברתי"

חידוש נוסף בתחום, שגם הוא בדרך להיכנס לשימוש, הוא שהכדור שיבלע החולה דרך הפה יכיל מנגנון השהייה זעיר, באמצעות התרופה תועבר מהקיבה באיטיות לאזור הספיגה במעי "חברה ישראלית". סיפרה ד"ר שרון חסין "מפתחות כמוסת אקורדיון כזו. שתשחרר באיטיות את החומר התרופתי למעי".

לדבריה "כל נושא דרכי ההעברה החדישות של תרופות למחלת פרקינסון הוא אחד ה"חמים" ביותר במסגרת הפיתוח והמחקר, וניסויים קליניים לא מעטים נעשים כבר בפיתוחים שכבר הגיעו לשלבי הניסוי. התקווה שכל אלו יסייעו להבטיח רמה יציבה של הל-דופה בדם, וכפועל יוצא גם של רמת הדופמין במוח, שחסרונו אופייני אצל חולי פרקינסון, המטרה היא, שההשפעה הקלינית של התרופה תהייה ממושכת.

"רעיון אחר שכבר נכנס לטיפול בארץ ובעולם" ציינה ד"ר שרון חסין "הוא לספק טיפול כירורגי ללא כירורגיה, תהליך לא פולשני, כדי לטפל בהופעת הרעד המאפיינת את החולים. הרעיון המוצע הוא, להשתמש בקסדה מיוחדת אותה חובש החולה, המרכזת קרני אולטרה - סאונד לאתר מטרה במוח, באזור התלמוס. הטיפול מתבצע בתוך מכשיר MRI וכך, בעוד החולה ער שוכב בתוך מכשיר MRI עם הקסדה המיוחדת שעל ראשו, מבוצע חימום בעזרת קרן אולטרה - סאונד. ממוקדים לאזור בתלמוס, אשר מביא להפסקה זמנית של הרעד.

אם התוצאה הראשונית טובה והרעד פוסק - ממשיכים בחימום, עד לצריבה והרס מקומי של האזור, לשם הפסקה המידית של הרעד. הטיפול נקרא MRI-FUS. דרך טיפולית זאת ניתנת מענה לאנשים הסובלים מרעד ראשוני (essential tremor) חמור, וגם במקרים של מחלת פרקינסון עם רעד מאד קשה.

"הטיפול נעשה רק בצד אחד של המוח ומשפיע על צד אחד של הגוף, כך שהמטופל והרופא צריכים להחליט מהו הצד שעדיף לטפל בו. בדרך כלל בוחרים את הצד שישפיע על היד הדומיננטית. הטכנולוגיה החדישה הזאת היא פרי פיתוח של החברה הישראלית "אינסייטק" והיא כבר זמינה במרכז הרפואי שיבא וברמב"ם, והיא מהווה מהפכה בטיפול באנשים הסובלים מרעד מטרה בידיים.

לדברי ד"ר שרון חסין "טכנולוגיה זו תוגש השנה לסל הטיפולים המוצעים של קופות החולים. ויש לקוות שתוכנס לסל. בינתיים היא נעשית דרך ביטוחים פרטיים או בתשלום פרטי.

כיוון אחר, אף הוא בתחום הנוירוכירורגי סיפרה ד"ר חסין "הוא טיפול בקוצבי מוח, טיפול זה כלול בסל כבר 10 שנים ונעשה בארץ לכמה מאות מטופלים, רובם בגלל תסמיני מחלת פרקינסון. בשנים האחרונות חלה התקדמות גדולה בתחום. יש כעת גרסאות מתקדמות של קוצבים וגם אלקטרודות מתוחכמות מאוד המושתלות למוח נמצאות בדרך לאישור. הצפי הוא שתהייה להן השפעה קלינית מדויקת וטובה יותר. בקוצבים החדישים יש אפשרות של הטענה חיצונית של הקוצב ממש כמו שטוענים טלפון חכם. למניעת הצורך בניתוחים חוזרים להחלפת הקוצב אחת למספר שנים עקב סיום חיי הסוללה.

ד"ר שרון חסין "מאחר שפרקינסון היא מחלה מאד מורכבת... התייחסות אליה היא כיום כאל מחלה עם השלכות רב תחומית הנוגעת להיבטים בחיי החולה".

בנוסף ניכרת התקדמות משמעותית בידע ההולך ומצטבר לטיפולים הלא רפואיים והלא - תרופתיים, מידע רב ברמה מדעית טובה. הולך ונאסף על התערבויות אלו ועל ההשלכות שלהן על הליקויים המוטוריים ועל איכות החיים הדבר נכון לגבי מגוון פעילויות מתחום עולם אמניות הלחימה, כמו טאי צי, אבל גם לגבי פיזיותרפיה, פעילות גופנית ספורטיביות אחרות וגם ריקודים סלונים וסוגי מחול אחרים. על סמך מידע זה, הרופאים ממליצים לחולי פרקינסון לעסוק בקביעות בפעילויות אלו כדי לשפר את איכות חייהם.

בארצות הברית דווח על רופא בן 76 מייקל בל חולה פרקינסון המתאמן באגרוף כדרך להתמודד  עם המחלה, הוא סיפר כי אימוני האגרוף שיפרו אצלו את התיאום יד עין, את הזיכרון הקוגניטיבי, את טונוס השרירים ואת שיווי המשקל.

זה מדהים לראות את האור בעיניהם ואת ההתלהבות של המטופלים העוסקים בפעילות גופנית מהנה בעלת ערך חברתי ( הנעשית בקבוצה) רואים אצלם שיפורים בקימה, בהליכה, ביציבות ובכושר הכללי. מחקרים הראו שיפורים שחלו בפרמטריים מוטוריים שונים.

כיוון נוסף בו עוסקים עתה חוקרים ורופאים רבים נוגע להיבטים הגנטיים של המחלה, בישראל נמצא שיעור חולי פרקינסון בעלי רקע גנטי מהגבוהים ביותר בעולם. מסיבה זאת ישראל אטרקטיבית למחקר גנטי, משום שכאן מתרכזים מקרים רבים יחסית של חולי פרקינסון אשכנזים בהשוואה ליהודים ממוצא אחר, חולים במחלת זאת. בחולי פרקינסון אשכנזים אנחנו מזהים שתיים מהסיבות הגנטיות העיקריות בפרקינסון שאובחנו באוכלוסייה ספציפית זאת, מדובר במוטציה בגן LARK2 ומוטציות שונות בגן האחראי למחלה גושה הקרוי GBA.

צורה גנטית אחרת של מחלת פרקינסון הן נדירות יותר, אך גם הן נמצאו בקרב חולים בישראל. מדובר במוטציות בגן PINK1 ששכיחות גבוהה יחסית שלהם נמצאה באוכלוסיה ממוצא ערבי.

מאחר שפרקינסון היא מחלה מאוד מורכבת, המתבטאת הרבה מעבר להפרעות תנועה ורעדים וקשורה לבעיות קוגניטיביות, נפשיות סנסוריות וכן למערכת העיכול, שתן וויסות לחץ הדם. ההתייחסות אליה היא כיום כאל מחלה עם השלכות רב תחומיות, הנוגעות להיבטים רבים בחיי החולה וגם בסביבה הקרובה.

עתה כבר ברור, אולי יותר מאשר בעבר, כי את הטיפול בחולי פרקינסון יש לבצע במרכזים רפואיים מיוחדים. ייעודיים בידי צוות רב תחומי מיומן, שעבר הכשרה ממוקדת ומיוחדת. יש עתה כוונה לפתח בארץ יותר מרכזים כאלו. אין כיום מספיק יחידות מוכרות לכך ואין מספיק מומחים לטיפול בהפרעות תנועה, נוירולוגים וצוות פארא רפואי, שמוכנים להקדיש את כל זמנם למחלות הקשורות בהפרעות תנועה. מסיבה זאת יש כוונה להכשיר תת התמחות בנושא הזה. ולהכשיר עוד אנשי מקצוע, כדי לספק את הטיפול ההוליסטי בחולי פרקינסון לא רק במרכז הארץ.

מחקר

  התפתחות מחלות נוירודגנרטיביות כמו פרקינסון 

                            ואלצהיימר

מחקר של פרופסור חררדו לדרקרמר מאוניברסיטת תל אביב הפך על פי סברה מדעית מקובלת לגבי הגורם למחלות נוירודגנרטיביות כגון מחלת האלצהיימר, פרקינסון וההנטינגטון. עד כה מקובל היה לחשוב שהצטברות של חלבונים סביב חלבון מוטנטי ( חלבון שנוצר בעקבות מוטציה DNA) מחוללת את המחלות הללו. כלומר הורגת את תא המוח - אבל פרופסור לדרקרמר ועמיתיו הראו שגושי החלבונים הם בעצם מנגנון הגנה של התא מפני מחלה.

לתגלית המחקרית השלכות יישומיות לגבי אבחון לטיפול במחלות כגון אלצהיימר פרקינסון וההנטינגטון.

המחקר של פרופסור לדרקרמר, בשיתוף עם ג'וליה לייטמן מהמחלקה לחקר התא ואימנולוגיה באוניברסיטת תל אביב, וכן בשיתוף עם פרופסור אולריך הרטל ממכון מקס פלנק לביוכימיה שבגרמניה, התפרסם בכתב העת Nature.

" ברוב המחלות הנוירודגנרטיביות אנו רואים הצטברות של גושי חלבונים" אומר פרופסור לדרקרמר "פתאום כל החלבונים מסוג מסוים מצטברים בפינה אחת, כמה פינות או אפילו מחוץ לתא, זו תופעה שהייתה ידועה כבר שנים רבות, ומטבע הדברים קשרו את הופעת הגושים למחלות השונות. הבעיה הייתה שהקשר המתאם בין הגושים למחלות לא היה טוב בכלל, כך, למשל חוקרים שהשוו בין מוחות של קשישים מצאו הצטברויות של חלבונים גם אצל קשישים שנפטרו כתוצאה מזקנה או ממחלות אחרות לגמרי, מאחר ואנחנו באים מכיוון הביולוגיה של התא, ועובדים עם תרביות תאי עצב, הצלחנו להגיע למחקר זה לרזולוציות טובות יותר ולעקוב אחרי תהליכים לאורך זמן, לעומת מחקרים קודמים מתחום הנוירוביולוגיה, שעבדו עם מוחות שלמים. במחקר עקב פרופסור לדרקרמר אחר התמודדות התא עם הופעתו של מופע מוטנטי של החלבון הנטינגטין, מחולל מחלת ההנטינגטון, מחלת ההנטינגטון היא תסמונת מוחית חשוכת מרפא שבאה לידי ביטוי בירידה קוגניטיבית של החולה כתוצאה ממותם של תאי מוח, מה שמוביל להפרעות מוטוריות ולמוות. "בהתחלה באמת מצאנו קורלציה ברורה בין הופעת המופע המוטנטי של החלבון הנטינגטין להצטברות החלבונים בתא ליד גושים" מסביר פרופסור לדרקרמר. "אבל אז מצאנו שהגושים הללו אינם גורמים למות התא, ההפך הנכון מדובר במנגנון הגנה של התא במטרה להתמודד עם העקה שגורם לו החלבון המוטנטי כמוצא האחרון, התא משלב את כל המולקולות של החלבון המוטנטי אל גוש אחד"

פרופסור לדרקרמר חוקר תהליכים של עקה תאית, כלומר תנאים המכבידים על התנהלותו הרגילה של התא - ואת דרכי התמודדות שלו עם גורמי העקה. "התא ינסה להתמודד עם העקה לפעמיים הוא מצליח ולפעמים הוא לא מצליח. אם התא מזהה עקה חמורה שאין באפשרותו להתמודד איתה, אז הוא מתאבד בתהליך מסודר, מדורג ועקבי שנקרא אפופטוזה. בהופעה של גושי הנטינגטין, התא משלח את כל החלבונים הדביקים אל פינה אחת של התא, ובכך מציל את שאר התא ממוות. הרבה מהתאים שמגיעים לשלה הזה בכל זאת ימותו מאוחר יותר, בעקבות העקה הקשה שנגרמה להם. מדובר אם כך, במוצא אחרון בהחלט.

בשנים האחרונות חברות התרופות משקיעות הון עתק בניסיון לעכב את תהליך יצירת גוש החלבונים, והגיעו עד כדי ניסויים בבעלי חיים.למחקר שמראה שמדובר במנגנון הגנה טבעי של התא, השלכות משמעותיות על פיתוח שיטות לאבחון ולטיפול במחלות נוירודגנרטיביות.

במקום לנסות לשתק את המגנים של התא, צריך לעכב את העקה שגורם ההנטינגטין" אומר פרופסור לדרקרמר "המחקר שלנו אמנם נערך על הנטינגטון, אבל המנגנונים של הופעת גושי חלבונים, עקה תאית ומוות תאי הם ככל הנראה תהליכים מאוד דומים גם בפרקינסון.

מאובחנים בטעות באלצהיימר ופרקינסון ומוחם נמצא

                               בסכנה

NPH היא תסמונת מתעתעת ולא מספיק מוכרת שבה כמות נוזלים בחדרי המוח עולה וגורמת לתסמינים המזכירים אלצהיימר ופרקינסון. כך, עשרות אנשים מדי שנה לא מאובחנים נכון ורקמת המוח שלהם עלולות להיפגע בצמיתות.

לפני כשנה החל ד' בן כ-60 לחוש כאבים ברגליים והתקשה ללכת, הכאבים הלכו והחמירו עד שנאלץ לגרור את רגליו והתקשה לקום מהכיסא או מהמיטה. בנוסף סבל מבריחת שתן, החל לאבד את זיכרונו וחש עייפות. האדם שעוסק בכתיבה, התקשה לכתוב, להתמקד ולהתרכז הוא ואשתו ניסו לשער מדוע זה קורה לו. אולי מדובר בבעיה אורתופדית, אולי אלו סממני הגיל או תופעות לוואי של תרופות שהוא נוטל? הם פנו לאורתופד ולנוירולוג ואלו לא אבחנו דבר. בהיעדר אבחון, גברו תסכולו וחסר האונים שחש. הוא ואשתו שקלו אף לפנות לפסיכולוג. אולי מדובר בדיכאון, חשבו.

בהמשך לקה בהתקף כאב ראש חזק, פונה למיון ועבר סריקת CT. בנוסף, לחץ הדם שלו היה גבוה, אך הרופאים שוב לא אבחנו דבר וסברו כי לחץ הדם וכאב הראש מזינים זה את זה, כחודש לאחר מכן , שוב חווה התקף כאב ראש חזק ולחץ הדם שוב עלה מאד. הפעם לא הצליח לקום מהכיסא, ואף היה מבולבל והתנהג שונה מבדרך כלל. הוא לא תקשר ולא הבין דברי אשתו עוד לפני כן. סיפרה, התקשה בפעולות פשוטות, לאחר שהגיעו לבית החולים באמבולנס, התקשה לנוע ולא הבין היכן הוא נמצא.

הפעם עבר סריקת MRI ונמצא כי חדרי המוח שלו - מערכת הנוזלים של מרכז המוח - התרחבו בשל הצטרפות מוגברת של נוזלים, המכונה הידרקון תקין-לחץ - החדרים מתרחבים בהדרגה כיוון שכמות הנוזלים בהם עולה. בשל התנוונות המנגנון המווסת את כמות הנוזלים במוח- תופעה שעלול להתרחש אצל מבוגרים בני 60 ומעלה.

כמות הנוזלים המוגברת לוחצת על האזורים הקדמיים במוח על המצב הקוגניטיבי ועל שליטה במתן שתן ועל אזורים הצמודים לחדר המוח שהם למעשה מסילות מוטוריות. על כן התסמינים הבולטים הם פגיעה בזיכרון, בריחת שתן, וקושי תנועה והליכה. גם מחלת פרקינסון מאופיינת בקשיים אלו. על כן תסמונת NPH מאובחנת פעמים רבות בטעות כפרקינסון. ומכוון NPA פוגעת גם באזור הזיכרון לטווח קצר ( פורניקס) הנמצא ממש בדפנות חדרי המוח, החולים שוכחים מידע חדש שנרכש, שמות ומילים ומתקשים להתרכז, וכן מדי שנה עשרות מהם מאובחנים גם כחולי אלצהיימר.

בשלב האבחון של המחלה, כשחושדים בקיומה, יש לבצע ניקור מותני שבו מנקזים את נוזלי המוח. אחרי שאיבת הנוזלים זו אצל ד', התוצאה ירידת הלחץ, כאבי הראש וכאבי הרגליים חלפו, מצבו הקוגניטיבי השתפר והוא הרגיש הרבה יותר טוב. לאחר מכן, בדומה לחולים שמגיבים טוב לדיקור, הופנה לניתוח פשוט יחסית שבו מחדירים בצורה תת עורית צינור לחדר המוח דרך חור קטן בגולגולת המנקז בקביעות את נוזלי המוח לקיבה. בצינור זה מותקן גם שסתום מתוחכם המווסת את קצב הניקוז.

ככלל, חשוב להדגיש כי לחץ מתמשך על רקמת המוח עשוי לפגוע בה לצמיתות, וככל שניתוח זה, ששיעורי הצלחתו אצל רוב החולים 90% - ייעשה מוקדם יותר, כך ישתפרו התסמינים מהר יותר, על כן חשיבות להעלאת המודעות לתסמונת המתעתעת שאינה מוכרת מספיק לרופאים ולציבור ולאבחונה המוקדם, שיכול לשפר מאוד את איכות החולים


חברים המעוניינים לקבל באימייל חומרים בנושא פרקינסון בחינם יש לכתוב במייל ל ziprachel@gmail.com

או לברר נושא מסוים ניתן לפנות לרחל טלפון 097431614

         

                         הפרעות בוויסות דחפים ומחלת פרקינסון 


                                                          חלק ג (אחרון)

                מאת ד"ר עומר פורת פסיכולוג שיקומי

מתי צריכה להידלק נורה אדומה המתריעה על הפרעה בוויסות דחפים אצל מי שנוטלים אגוניסטים דופמינרגיים?

כאשר מתחולל שינוי ברור וחריג בהתנהגותו של האדם ביחס להתנהגותו הרגילה. במקרה כזה רצוי להתייעץ עם הנוירולוג המטפל, השינוי יהפוך בהגדרה ל"בעיה" במידה וההתנהגות החריגה יוצרת הפרעה למהלך החיים התקין של האדם עצמו או של האנשים הנמצאים בסביבתו, למשל (דוגמאות אמתיות):

תחביב של ציור מהנה שיוצא מכלל שליטה: מצב בו התחביב משתלט על הסלון והופך את כולו לסטודיו עמוס כני ציור וצבעים עד שאי אפשר לחיות בבית (הוביזם).

אדם חובב דייג, קונה ביום אחד חמש חכות דייג (דחף קניות).

אדם שבעבר לא הראה דחף מיני יוצא דופן וקיים יחסי מין עם אשתו אחת לחודש או חודשיים, עסוק כעת כל היום במין באתרי האינטרנט, מפלרטט עם נשים אחרות בניגוד לטבעו ושוקל ללכת לנערות ליווי או כבר עשה כן (יש מקום לחשוד שמדובר בדחף מיני מוגבר).

אם אדם שבעבר מעולם לא מילא כרטיס לוטו מבלה בכל יום בדוכן הפיס, מוציא כספים גדולים ומגרד כרטיסי גירוד למרות שמעולם לא עסק בכך - יש כאן סיבה להתייעץ.

אם אשה שבעבר בישלה פעמיים בשבוע, ומבלה כל היום במטבח בבישולים והעלתה במשקל מעל עשרה קילו, יש כאן סימן לדאגה.

הכלל הראשון בזיהוי הפרעות בוויסות דחפים הוא לשאול את עצמנו בכנות את השאלה הבאה: האם אני, הלוקה במחלת פרקינסון ומטופל תרופתית, מרגיש\ה שיש לי קושי להשתלט על עצמי ולהימנע מלעסוק בצורה מוגברת בפעולות מתגמלות מסוימות, גם אם הן מזיקות לי או לסביבתי?. 
אם התשובה לשאלה זו היא כן, אז עליך לגשת לנוירולוג המטפל בך לצורך הערכה של חומרת השינויים האלו ובחינת דרכי הטיפול האפשרית.

שאלה שניה:

מה הכלים העומדים לרשותו של הצוות המטפל לעזור לך להתגבר על הבעיה מבלי לפגוע באיזון של התסמינים התנועתיים?

גם זו שאלה הנשאלת הרבה, למרבה המזל, אפשר לענות עליה בצורה טובה ברוב הפעמים, וזאת על ידי שיתוף פעולה בין הגורמים המעורבים: החולה ובן \בת זוגו, הנוירולוג המטפל, פסיכיאטר או פסיכולוג או סקסולוג. לכל בעיית התנהגות הקשורה לטיפול דופמינרגי. קיימות מספר דרכים בהן ניתן ללכת על מנת למצוא פתרון חלקי או מלא לבעיית ההתנהגות ושילוב שונה של אנשי מקצוע.

למשל:

במישור התרופתי:

אם מופיעה בעיית וויסות דחפים ניתן לשנות תרופות, מינון או סוג ובכך להקטין את עצמת ההתנהגות הבעייתית. יש מקרים שצריך להפסיק את הטיפול באגוניסט ולהעלות בהתאם את המינון של הטיפול בלבודופה כדי לשמר את האיזון של התסמינים המוטוריים. ישנם מקרים שניתן להפחית את המינונים הגבוהים של התרופה בעזרת טיפול בקוצב מוחי המושתל בניתוח. במידה וישנם סימנים של דיכאון, ניתן לתת תרופות נוגדות דיכאון ובכך לשמור על מצב רוח טוב של החולה.

פתרון של בעיית התנהגות מינית:

במצב הזה, לאחר יידוע של הנוירולוג או הפסיכיאטר ושקילת התערבות על ידי שינויים תרופתים, מופנה החולה (עם בן הזוג, אם ישנו) למרפאה לטיפול מיני. המטפל המיני המודע להשפעה של התרופה הדופמירגיות על הדחפים המיניים, יכול לסייע לבני הזוג לגבש הרגלים להכלת הדחף המיני המוגבר ולהתמודדות עמו בצורה כזו שתאפשר המשך חיים יחד בצורה מספקת. הדבר נעשה בשיחות, במציאת פשרה ובסיוע לבני הזוג להעביר את הרצונות שלהם בצורה יעילה ורגישה, תוך שמירה על הכבוד של בן או בת הזוג. במקרה של בעיות נלוות הפוגעות בתפקוד המיני והיכולת להגיע לסיפוק מיני יש לטפל גם באלו בצורה תרופתית או התנהגותית. (ניתן לפנות לארגון המטפלים המיניים המוכרים בישראל איט"ם ).

פתרון של בעיות התמכרות להימורים או קניות לא מבוקרות:

במצב כזה החולה ובן הזוג משתפים פעולה ואמורים להעביר מידע על הוצאות הכספיות, לשמור על כרטיסי האשראי, מסמכי הבנק ולבקר את הפעולות הכספיות, כדי למנוע הוצאה כספית בלתי מבוקרת. מי שחי לבדו חייב להפקיד את החשבון הכספי שלו והזכות לחתום על העברת הרכוש (אפוטרופסות) לבן משפחה עליו הוא סומך. רצוי להיות בקשר קבע עם עובדת סוציאלית או פסיכולוג שתפקידם ללוות את המשפחה בתקופה זו ולסייע לה להגיע לחוף מבטחים. הטיפול ההתנהגותי בגמילה מהימורים או מקניות מבוסס על טיפוח התנהגויות חליפיות המביאות לריגוש אך אינן הרסניות. כמו למשל ארגון ערבי בינגו במסגרת פעילות פנסיונרים או השתתפות בהגרלות על מתנות במועדוני לקוחות, ניתן לצאת לקניות במקומות בהם יש מבצעים ומוצרים בהוזלה. להגביל את סכומי הקניה או לבצע את הקניות בקבוצה כלומר, האסטרטגיה אינה להעלים את הריגוש שבהימורים או לחסל נטייה לקניות. אלא לנתב אותם למקומות בהן הם יהיו פחות מזיקים ויותר מבוקרים. הטיפול התרופתי מערב את הנוירולוג והפסיכיאטר שיכולים לסייע תרופתית בהורדת הדחף לקניות או הימורים.

פתרון של בעיית אכילה מופרזת:

הטיפול במצבים אלה כולל דיאטנית קלינית שיכולה לסייע בבניית תכנית תזונתית מתאימה, מאמן כושר גופני שיכול לסייע בהתערבות תרופתית. במידת הצורך אפשר לפנות לפסיכולוג שמתמחה בהפרעות אכילה, על מנת לקבל אסטרטגיות בבקרה על הדחף לאכול.

לסיכום:

המפתח לניהול נכון של כל המצבים שתוארו לעיל הוא קודם כל לצאת מהארון. לא להתבייש ולהכיר בקיומה של בעיה. השלב השני הוא לפנות לצוות המטפל ולדון בבעיות האלה. ולא להתמודד עמן לבד. חשוב שאנשי מקצוע הנכונים יהיו מעורבים בנעשה ושבן או בת הזוג או בני משפחה נוספים יהיו מודעים למצב ויתמכו בשינוי - כך רב הסיכוי שהחולה יוכל להסתגל טוב יותר למצבו הבריאותי.





                         
                           

           הפרעות בוויסות דחפים ומחלת פרקינסון

                        חלק ב

         מאת ד"ר עומר פורת פסיכולוג שיקומי

בסקירה עדכנית של הירחון אוקטובר 2011 של החברה להפרעות תנועה (MDSׂ) מתוארות ההשפעה החיובית של תרופות מקבוצת זו: אלה תרופות בעלות יעילות גבוהה בשיפור התסמינים המוטוריים, והטיפול בהן.. ללא תוספת לבודופה, מאפשר דחייה של התחלת הטיפול בלבודופה למשך תקופה של מספר שנים. דחיית הטיפול בלבודופה מאפשר דחיית הופעתן של חלק מתופעות הלוואי הלא רצוניות של טיפול זה כדוגמת דיסקנזיות ( תנועות לא רצוניות) פלוקטואציות ( תנודות במצב המוטורי, ביחס למנת הלבודופה OFF ן- ON). בנוסף לכך, לחולים כבר מקבלים לבודופה, משפרת תוספת של אגוניסטים דופמנרגיים את מצבם ומאפשרת להשאיר את הלבודופה במינון נמוך. כיום ניתן לקבל את האגוניסטים הדופמינרגיים סיפרול ורקוויפ במנה חד יומית בשחרור מושהה - לאיזון תסמיני ממושך לשעות היום והלילה. 

לאורך מספר לא מבוטל של מחקרים, מדווחים חולים המשתמשים באגוניסטים דופמינרגיים על שיפור ניכר באיכות חייהם ומצבם הבריאותי טוב יותר. הם בוחרים בתרופות אלה בשל היכולת לקחת פחות תרופות, להינות משנים רבות יותר ללא סיבוכים מוטוריים ומתפקוד גופני ונפשי טוב יותר לאורך שעות היום והלילה.

מדוע, לדעת החוקרים, מתרחשות תופעות אלה בקרב חולי פרקינסון ומדוע אגוניסטים דופמנרגיים תורמים להן?

לדופמין, המשמש כשליח נוירוכימי, יש חמישה סוגי קולטנים המפוזרים במוח בריכוזים שונים ומסוגלים לקלוט אותו וכן לשפעל את התאים אליהם הם מחוברים (זוהי בעצם מהות ההולכה העצבית במוח). באזורי התגמול במוח האדם הנמצאים בחלקו התחתון המרכזי של המוח (המערכת המזולימבית) קיים ריכוז מוגבר של קולטנים דופמנרגיים מסוימים שמגבים במיוחד לתרופות מסוג אגוניסטים ( קולטנים מסוג D3). ההבדל הבסיסי של התרופה המשחררת לבודופה ( למשל סטלבו או דופיקר) ובין תרופות מסוג דופמין אגוניסטים הוא, שהראשונה פועלת לייצור מוגבר של דופמין המשתחרר מהתא הדופמנרגי עצמו, ואילו אגוניסט פועל תמיד על תא המטרה של התא הדופמנרגיים כלומר התא שאותו אמור התא הדופמנרגי עצמו לעורר או לעכב. במערכת התגמול (המזולימבית ) קיים ריכוז מוגבר של קולטנים לדופמין מסוג D3, שהנם רגישים לטיפול באגוניסטים. לכן אצל חלק מהחולים ( ולא אצל כולם, כי הריכוז הזה מושפע גם גנטית ). מתן אגוניסטים דופמינריים לטפל באזור המוטורי שנפגע במחלת פרקינסון. יוצר גירוי מוגבר באזורי התגמול, שדווקא אינם נפגעים לאורך רוב שנות המחלה. אצל חלק מהחולים ( מדובר על 5% - 13%) קיים כנראה ריכוז רב יותר של קולטנים של D3 באזור התגמול. כך שהם מגבים באופן קיצוני יותר לטיפול התרופתי. יחד עם זאת, עם הירידה בהשפעת התרופות בחלוף הזמן ממועד נטילתה, מופיעה אצל אותם חולים נפילה במצב הרוח או תחושה מעין "קריז" המאפיין מכורים הנמצאים בגמילה, בדומה להפרעות אחרות של התמכרות לחומרים או להתנהגויות כגון הימורים, החולה מנסה לשפר את מצב הרוח ולהיפטר מתחושת ה"קריז" והנסיגה של השפעת הסם. באמצעות הגברת העיסוק בפעולות המעניקות לו תגמול מיידי של הרגשה טובה וריגוש. לא מדובר כאן בהחלטת מודעות, אלא במנגנון התנהגות שפועל באופן טבעי אצל מי שמתמכר לחומרים המסבים לו עונג ומנסה בדרכים המוכרות לו להחזיר לעצמו את התחושה הטובה. המחקר הראה, שמי שמפתח נטייה להפרעת וויסות דחפים בפרקינסון הוא גם מי שמאוד זקוק למינון גבוה של לבודופה. לפי דיווחו העצמי. אותם החולים, מקבלים גירוי כימי מאוד חזק באזורי התגמול בהשוואת לחולים שאינם מפתחים הפרעות וויסות דחפים, והנסיגה של השפעת התרופות גורמת להם לתחושה של גמילה מסם. כל אחד שסובל מהפרעה זו פותר אותה בדרכו, יש מי שפונה להימורים, ויש מי שפונה לעיסוק מוגבר בסקס. כל אחד פותר את הקושי שלו בהתאם לניסיון חייו ומה שהוא או היא יודעים שעושה להם טוב.

מה קורה עם מי שלוקח גם לבודופה וגם אגוניסטים? קולטים לדופמין מסוג D3 ו- D2 נמצאים בריכוז גבוה במערכת התגמול, ותרופות של אגוניסטים מסוג פרמיפקסול או רופינירול ביחד עם לבודופה כנראה מעלות מאוד את הפעילות באזור התגמול ומעלות את הסבירות לפתח הפרעות בוויסות התנהגות ודחפים כאשר הן ניתנות ביחד.

איזה עוד הפרעות בוויסות דחפים נמצאו קשורות לשימוש מוגבר באגוניסטים? 

אגירת תרופות לצורך שימוש מופרז: במצב זה החולה אוגר את התרופות מכיוון שאלו מרוממות את מצב רוחו וגורמות לשיפור נפשי וגופני, אך הצורך בכמויות הולך וגובר יחד אתו גם תופעות הלוואי האחרות והירידה במצב הרוח כאשר השפעת התרופות יורדת.

עישון כפייתי: מצב זה מתואר באנשים שלא עישנו בעבר או עישנו מעט, ובעקבות הטיפול התרופתי הזה מעלים את צריכת הסיגריות במאות אחוזים. 

קלפטומניה: דחף מוגבר לגנוב, לרוב אין מדובר בפריטים בעלי ערך אלא בחוויית הריגוש של המעשה עצמו.

אגרנות כפייתית; מצב זה מתואר בצורך בלתי נשלט לאגור כמות רבה של חפצים על רמה של הגבלת מרחבי המחיה הרבות.

Punding נטייה לעסוק באופן כפייתי בפעולות או בתנועה חסרות משמעות כגון סידור דפים וקיפולם, פירוק והרכבה של חפצים, מיון תיקים, גזירת בדים או סידור לבנים.

הוביזם: עיסוק כפייתי בתחביבים (כגון כתיבה, ציור, עיסוק במוזיקה או שימוש מחשב) עד למצב בו נפגע התפקוד היומיומי, המשפחתי והחברתי של האדם.

שוטטות Wandering: הסתובבויות נטולת מטרה ברגל, בתחבורה ציבורית או ברכב.

     הפרעות בוויסות דחפים ומחלת פרקינסון

                        חלק א.

                 מאת ד"ר עומר פורת פסיכולוג שיקומי


המשפט "כאשר אתה רוקד עם השטן דע היטב את הצעדים", אומר כאשר עוסקים בגורם הפכפך, צריך מיומנות רבה בשביל להפיק ממנו תועלת ולא הוא עלול להוביל אותנו שאולה. במאמר זה הכוונה היא לשימוש בתרופות דופמנרגיות מסוג אגוניסטים ולפגיעתן הטובה- ולעתים הרעה - בחולי פרקינסון.

ראשית חשוב לנו לציין כמה דברים:

א. למרות המונח "מחלת פרקינסון" אין מדובר במחלה אחת שווה לכולם. אין דומה חולה אחד למשנהו, מה שמתאים לחולה אחד לא מתאים לאחר, ומה שמתאים לחולה בשלב מסוים אינו מתאים לו בשלב אחר של המחלה. לכן חשוב לא לנהוג בפזיזות ולא לרוץ מייד לרופא ולדרוש לשנות תרופות. מטרת המאמר היא להעניק ליידע את החולים בנוגע לתסמונת. מתי יתכן שיהיה צורך לשנות את הטיפול התרופתי ומתי אפשר להמשיך וליהנות מטיפול תרופתי מאוזן ויעיל.

ב. מציאת טיפול תרופתי טוב לחולה הוא אתגר לרופא ולחולה כאחד. מדובר בתהליך של ניסוי וטעייה, הכולל מספר ניסיונות עם תרופות ומינונים שונים. עד שמוצאים שילוב מוצלח. זהו תהליך שלוקח זמן ודורש סבלנות רבה, בנוסך לכך בכל מצב שמורידים תרופה בגלל תופעות לוואי - עובר זמן עד שמוציאים לה תחליב מתאים, ולעתים החלופה אינה הולמת ויש משא ומתן ופשרות שצריך לקבל.

ג. מחלת פרקינסון היא מחלה דינמית ומשתנה, ומי שמיטיב להסתגל לשינויים במקום להיאבק בהם, עתיד לסבול ממנה פחות וליהנות יותר מימיו ומלילותיו.

הפרעות בשליטה ובוויסות של דחפים - איך הן קשורות למחלת פרקינסון?

בשנת 2010 פורסם מחקר, הגדול ביותר מסוגו, פרי שיתוף פעולה של חוקרים מ- 46 מרפאות פרקינסון בארצות הברית ובקנדה, על בעיות בוויסות דחפים בחולי פרקינסון The Dominion Study . מבדיקה של 3090 חולי פרקינסון שנסקרו העלה המחקר ממצאים לגבי התפתחותן של הפרעות בוויסות דחפים במהלך חצי שנה של מעקב מרפאתי. החוקרים בדקו 4 התנהגויות של קושי בוויסות דחפים: הימורים כפייתיים, התנהגות מינית כפייתית, קניות לא נשלטות ואכילה מופרזת. ( התנהגויות אחרות כמו עיסוק מופרז בתחביבים או גלישה באינטרנט, נטייה לשוטטות שעות מחוץ לבית ועוד שגם הן קשורות להפרעות בוויסות דחפים, לא נבדקו במחקר). 

המשותף לכל ההתנהגויות הללו הן מעניקות תגמול רגשי חזק ומיידי. המשותף לכל ההפרעות הוא הקושי בשליטה על המנגנון המבקר ומווסת ההתנהגות המסוימת אותו מנגנון האומר לנו "עד כאן" או "מספיק" שבלעדיו ההתנהגות הופכת לכפייתית.

המחקר העלה ש 13.6% חולים מתוך אוכלוסיית המדגם דיווחו על הפרעה בוויסות דחפים, מתוכם 5.7% דיווחו על דחף לא נשלט לקניות, 5% דיווחו על הימורים כפייתיים, 4.3% דיווחו על אכילה מופרזת 3.5% דיווחו על דחף מיני מוגבר. גברים דיווחו פי עשר יותר מנשים על התנהגות מינית לא מווסתת. בנוסף הראה המחקר שחולים עם בעיות בוויסות דחפים היו בעלי סיכוי רב יותר להיות גם מעשנים ובעלי קרובי משפחה מדרגה ראשונה עם בעיות התמכרות להימורים (ללא קשר למחלת פרקינסון או לתרופות) לרבע מהחולים שסבלו מהפרעות בוויסות דחפים היו יותר מבעיה אחת ( למשל גם בעיית הימורים וגם בעיית אכילה). בכל ההשוואות שנערכו במחקר זה, נמצא שחולים שקבלו תרופה מסוג אגוניסטים דופמינריים Dopamine Agonists (בארץ רקוויפ, סיפרול ואפומופין) הראו נטייה גבוהה פי שניים עד פי שלושה לפתח הפרעות בוויסות התנהגות בהשוואה לחולים שקיבלו תכשירים מסוג לבודופה ( בארץ: סינמט CR, דופיקר, לבופאר וסטאלבו).

קבוצת הסיכון הגבוהה ביותר לפתח הפרעות בוויסות דחפים, המקבלים אגוניסטים דופמינרגיים. 

בשנת 2008 פסק חבר המושבעים בארצות הברית כי התרופה האגוניסטית מירפקס ( בארץ: סיפרול) היא שגרמה לחולה פרקינסון בשם גארי קרביניו לפתח בעיית התמכרות להימורים. כתוצאה משימוש בתרופה זו. כשש שנים לאחר שהחל בטיפול התרופתי בה. כבר צבר גארי הפסדים בהימורים בגובה 260,000 $, בית המשפט פסק, כי חברת התרופות ידעה על תופעות הלוואי אך נמנעה מליידע את הרופאים או את המטופלים, וזיכתה אותו בפיצוי של 8.2 מיליון $, כמובן שבזה נפתחה הדרך לרצף של תביעות נוספות בעניין זה.

נכון, אמנם שלא היה צורך לחכות שש שנים ושהחולה או בני משפחתו כבר היו יכולים לדעת כבר מתחילת הטיפול בתרופה שישנם שינויים התנהגותיים הדורשים התייחסות, אבל ברור שלא קישרו את השינויים בהתנהגותו של גארי לעובדה שהוא נטל אגוניסט דופמנרגי - מירפקס (סיפרול).

חשוב לציין שרוב -- המטופלים באגוניסטים אינו מפתח את התסמונת הזו ונהנה משיפור משמעותי במצב המוטורי ובתפקוד היום יומי, לטיפול באגיניסטים דופמנרגיים, יש חשיבות רבה במחלת פרקינסון

תרופות

שמות מסחריים

רקוייפ   requip  היצרן gsk

רופינרול ropinirole  היצרן טבע

רקוויפ תרופה לטיפול במחלת פרקינסון, הניתנת כתרופה יחידה או בשילוב עם מספר תרופות, רקוויפ עוזרת לטפל בסימפטומים נוקשות, התכווצויות שרירים,  רעד ואיטיות בתנועה המאפיינים את המחלה, במחלת פרקינסון נוצר חסר של מעבר עצבי בשם דופמין במוח, רקוויפ דומה לדופמין בהשפעתה על קולטני המוח ומגרה אותם לפעול. 

בשלבים המוקדמים של המחלה רקוויפ ניתנת בד"כ לבד או בשילוב עם תרופות מקבוצה אחרת אזילקט או סלג'לין. בשלבים מתקדמים יותר נהוג להוסיף לה תרופה בשם לבודופה, שהיא תרופה חזקה יותר אך גם בעלת תופעות לוואי קשות יותר, כמו תנועות לא רצוניות, הרקוויפ יעילה יותר בשלבים  מוקדמים של המחלה, ככל שהטיפול בה מתחיל מוקדם יותר כך יידחה הצורך בתוספת לבודופה. רקוויפ תעזור גם בשלב מאוחר יותר, משום ששילובה מאפשר להקטין את מינון הלבודופה על תופעות הלוואי.

מידע חשוב

רקוויפ - אתה עלול להירדם בזמן פעילות בעבודה, באוכל, בנהיגה, 

התופעה השניה הגברת דחפים להימורים או למין, לקניות ועוד 

חשוב- נא לעיין בעלון של התרופה, בעיקר לשים לב אם יש שינוי בהתנהגות יש להודיע לרופא בהקדם.

הקישור לעלון של התרפה רקוויפ

http://www.old.health.gov.il/units/pharmacy/trufot/alonim/5215.pdf

תרופות            



                                           לבודופה  - Levodopa

הטיפול היעיל ביותר במחלת פרקינסון הוא לבודופה בניגוד לדופמין שנספג בדם אך לא עובר את מחסום המוח.

בעיה נוספת הקשורה במתן לבודופה הוא שעוד לפני הגעתו למוח הוא הופך בתהליך כימי התלוי באנזים מסוים לחומר אחר, ובכך, אובדת יעילות הטיפול במחלת פרקינסון על מנת למנוע מצב שכזה נוטל החולה חומר נוסף הנקרא קרבידופה שכל תפקידו לשתק את פעילות האנזים ההופך את הלבודופה לחומר אחר עוד לפני הגיעו למוח.

נטילת 2 התרופות לבודופה וקרבידופה יחד (תרופה המכילה את שני החומרים הללו נקראת סינמט, דופיקאר, סטאלבו) הינה אופטמלית ומבטיחה שמירב החומר הפעיל לבודופה יגיע למוח ושם יהפוך לדופמין.

ככל שהמלה מתקדמת נדרש  מינון גבוה יותר של לבודופה על מנת להשיג את אותה הקלה בסימפטומים של המחלה, הגברת המינון של לבודופה מגדיל את תופעות הלוואי של התרופה וזאת מקרבת את החולה לסף בו התרופה הופכת ללא יעילה בהקלת הסימפטומים.

בעיה חמורה אחרת היא שלמרות שהלבודופה תרופה מצוינת, למרבה הצער, לא רק שהיא מאבדת מיעילותה לאחר שימוש בה לטווח הארוך, אלא מופיעות תופעות לוואי חמורות ובלתי נסבלות כגון דיסקנזיה (תנועות בלתי רציוניות), ותופעות פסיכיאטריות, בניסיון להתגבר על הבעיה מעדיפים היום לדחות את השימוש בתרופה יעילה זאת.

חולים צריכים להימנע מנטילת לבודופה עם ארוחות בחלבון אשר יכולה להפריע לספיגה של התרופה.

( ראה מאמר של ד"ר גלעד יהלום בבלוג בתאריך 2.1.2015 "שיקול הרופא בבחירת הטיפול בפרקינסון")

מצרפת  קישור לעלון הרוקחים של התרופות:

סינמט

http://www.old.health.gov.il/units/pharmacy/trufot/alonim/3861.pdf

דופיקר

http://www.old.health.gov.il/units/pharmacy/trufot/alonim/dopicar_pt_PT_internet_alon_lezarhan_1266990763920.pdf


סטאלבו


http://www.old.health.gov.il/units/pharmacy/trufot/alonim/Stalevo_pt_1400841140800.pdf

לבופאר

http://www.old.health.gov.il/units/pharmacy/trufot/alonim/levopar_plus_pt__PT_internet_alon_lezarhan_1257657409728.pdf

התרופות נמצאות בסל התרופות.


רצוי לקרוא בעלון הרוקחים  את כל המידע אודות התרופה שנוטלים

                        הזרקת בוטולינום לחולי פרקינסון

מאת ד"ר גלעד יהלום רופא בכיר בתל השומר מומחה לפרקינסון

בוטולינום הינו רעלן מהטבע אשר מיוצר על ידי חיידק שנקרא קלוסטרידיום בוטולינום. הרעלן מיוצר גם למטרות רפואיות וקוסמטיות. הרעלן יכול להיות קטלני אם ניתן במינונים גבוהים, אך אם ניתן באופן מקצועני כתרופה על ידי מי שהוכשר להשתמש ברעלן, הינו בטיחותי מאוד.

בוטולינום הינו חומר שמשתק שרירים, השיתוק נעשה על ידי כך שהוא מונע שחרור של חומר שנקרא אצטילכולין אשר ממוקם בקצה העצב ואשר שחרור שלו גורם בסופו של דבר להפעלה של השריר או של בלוטות הזעה או הרוק.

בוטולינום הינו טיפול מקובל למחלות רבות, לדוגמה, מתיחת יתר (ספסטיות) של הזרוע לאחר שבץ מוחי, דיסטוניה צווארית (סיבוב לא רצוני של הראש לצד מסוים), מיגרנה ומחלות נוספות.

בהקשר של פרקינסון, בוטולינום הוא טיפול שנקרא בלפארוספאזם, סגירה לא רצונית של העיניים, הפרעה שבעיקר רואים בחלק מהחולים שעברו השתלת קוצב מוחי או בהקשר של מחלות דמויות פרקינסון כגון PSP או MSA. הבוטולינום שמוזרק לשרירים הטבעתיים סביב העיניים גורם להיחלשות השרירים ובכך גורם לפחות נטייה לעצימה לא רצונית של העיניים.

מצב נוסף שבו טיפול בבוטולינום יכול לעזור בהקשר לפרקינסון זה דיסטוניה. חלק מחולי הפרקינסון סובלים מדיסטוניה, בעיקר של הרגל, ובעיקר במצב OFF, המצבים בהם יש חסר של דופמין עקב הפסקת השפעת התרופה. במצבים אלו כף הרגל נוטה לקבל עיוות של המנח בדמות פניה לא רצונית פנימה או כיפוף לא רצוני של אצבעות הרגל. הזרקת בוטולינום לשרירים שמכופפים את אצבעות הרגל מחלישה את השרירים האלו ובכך מרפה אותם ומאפשרת לשרירי לחזור למנח הטבעי.

טיפול ברעלן הבוטולינום או בלוטת הרוק גורם לדיכוי פעילותן של הבלוטות ויכול להקל על חולים שסובלים מריור יתר.

החיסרון של הטיפול בהזרקת בוטולינום הוא גם היתרון שלו וזה שזמן ההשפעה של הטיפול מוגבל בזמן בדרך כלל נמשך 3 - 4 חודשים, ולכן טיפול בבוטולינום צריך להיות מחזורי בערך כל 3 חודשים. עם זאת, לאור העובדה שההשפעה של התרופה פגה, גם תופעות הלוואי של הבוטולינום, אם ישנן, מוגבלות בזמן. כך שאם הוזרק חומר לשרירי העיניים, וגרם לחולשה עד כדי קושי לעצום את העין, התופעה תחלוף בדרך כלל לאחר שבועות בודדים.

בעוד שהטיפול בבוטוליניום כולל בסל כטיפול בבלפארוספאזם, הוא אינו בסל כטיפול לדיסטוניה של הגפיים או לריור יתר.


ניתן להגיע למרפאה של ד"ר גלעד יהלום רופא בכיר בתל השומר מומחה לפרקינסון (ללא עלות) יש להביא הפניה מרופא משפחה 

ליתר הקופות יש החזר חלקי מקופות החולים משלים

טלפון להזמנת תור 053-9955483

כתובת המרפאה רחוב ז'בוטינסקי 160 (בנין טרם איכלוב קומה 1-) בני ברק

חברים כותבים


סיפור אישי מאת נילי ניר


אני אישה מסומנת

זה השם שנתתי לעצמי לאחר שקעקעו בגופי סימון לפני ההקרנות.

אני מאמינה שכל אישה שחלתה בסרטן השד  תסכים איתי שזאת ההרגשה להיות מסומנת, הסימון הזה ישאיר אותי במשך כל חיי, כתזכורת למה שעברתי וכציווי לחיי בעתיד.

אצל הרופאים אני מוגדרת חולה מורכבת.

לפני כשבע שנים השתנו חיי כאשר אובחנה אצלי מחלת הפרקינסון "יש לך אתגר" אמרה לי חברה יקרה שלי, וההגדרה הזאת היא שמדריכה אותי מאז.

יחד עם החלטה מודעת שלא לבזבז זמן על שטויות וההרגשה שצריך עוד הרבה להספיק, נפתח בי מעיין של יצירתיות שמילא אותי בתשוקה לחיים, לצבעים ולאור. בהדרגה התחלתי להקדיש זמן לצילום, הצילום טוב יותר עבורי מכל תראפיה או טיפול.

כשאני מצלמת אני שוכחת שיש לי פרקינסון, הידיים שלי יציבות ואני מתמלאת באנרגיה. אני פרפקציוניסטית באופיי ויש לי סבלנות לצלם עד שאגיע לצילום המושלם מבחינתי.

גיליתי כי ניחנתי ביכולת  לזהות פרטים קטנים ההופכים את מה שמנציחה המצלמה לצילומים יפים ובעיקר מעניינים . אני אוהבת להשתמש באור טבעי ברגעים בהם משנה את המראות והופך כל עצם פשוט לזוהר ומדגיש שקיפות בהשפעת האור האוויר מתמלא בגוני גוונים מרהיבים.

בכל האלמנטים האלה אני משתמשת ובעזרתם אני משמרת את כל הרגעים היפים והמיוחדים האלה.

אני אוהבת לצלם בפורמטים גדולים בהם רואים ניגוד בין כוחות הטבע הענקיים לאדם הקטן.

אני אוהבת לצלם ניגודים בעיקר מפני שהם משקפים עבורי את מה שעברתי בחיי וממחישים את רוחו האיתנה של מי שמעז להביט בעין הסערה ולהמשיך הלאה

לאחרונה הרגשתי שאני רוצה להתקדם צעד אחד הלאה ולהפוך את הצילום לאמנות שימושית.

פיתחתי שיטה לצילום המשנה את צורתם של האובייקטים או נוף המצולמים והופכת אותם ליצירת אבסטרקט מרהיבה.

אני מדפיסה את הצילומים על זכוכית ויוצרת שולחנות קפה מוארים. מהזכוכית המודפסת אני יוצרת גופי תאורה, אני נמצאת עכשיו בשלב תכנון שתהיינה בנויות מזכוכית מודפסת ומוארת.

ועוד היד נטויה...